קורות חיים
משה, בן יולנדה ועמוס (קלמנטי), נולד ביום ג' בסיון תשי"ג (17.5.1953) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר הממלכתי-דתי על-שם פנקס בתל אביב וכאשר עקרה משפחתו לגבעתיים, המשיך את לימודיו בבית-הספר על-שם גורדון ובבית-הספר התיכון-מקצועי "אורט טכניקום" בגבעתיים. הוא הצטיין בלימודיו במקצועות הריאליים, ובעיקר במתימטיקה, אך זלזל במקצועות ההומניים, ולכן נאלץ להפסיק את לימודיו, ולאחר שנה המשיך בלימודי ערב. משה היה נער חברותי ועליז, פעלתן וסקרן מאוד. אמו מספרת עליו, שמילדותו התעניין בכל דבר שראה סביבו והיה מטריד אותה בשאלות אין ספור. משגדל סיגל לעצמו תחביבים רבים - הוא אהב לצייר, הרבה להאזין למוסיקת ג'אז, השתתף בחוג לדרמה מטעם עיריית גבעתיים ובשעות הפנאי עסק במלאכת-יד. כן היה חבר בתנועת הנוער-העובד והלומד בקן "בורוכוב" ולימים הצטרף לגרעין "ארגוב", שהיה אמור להצטרף לקיבוץ אפיק ברמת-הגולן.
משה גויס לצה"ל בסוף יולי 1971 והתנדב לנח"ל המוצנח. לאחר שעשה זמן-מה במשק נשלח לאימון מתקדם, השתלם בקורס צניחה והוסמך כמפעיל תול"ר. הוא היה חייל טוב ואחראי ואהוב על חבריו ועל מפקדיו, בשל טוב-לבו ונכונותו להיחלץ תמיד לעזרת הזולת. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים שירת משה במעוז "מפצח" על גדות התעלה. יחד עם חבריו גונן על המעוז מפני התקפותיהם של אנשי קומנדו מצריים, שנסתייעו בטנקים אחדים. כאשר אזלה כמעט התחמושת נגד-טנקים במעוז, ארגנו הלוחמים, ובראשם משה, את ההגנה על המעוז ברוב תושייה ובשארית הנשק שנותר להם. משה ירה את פצצת הררנ"ט האחרונה ועצר את הטנק הראשון של המצרים. העדות האחרונה עליו מספרת כי "נראה כאשר רימון שלוף-נצרה בידו והוא מתכונן לזורקו על המצרים המסתערים לעבר תעלת המוצב". תחילה נחשב כנעדר, ואחרי-כן הוכרז חלל שמקום קבורתו לא נודע. לימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אב, שני אחים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.
על הגבורה שגילה במילוי תפקידו הקרבי, תוך חירוף נפש, הוענק לו "עיטור העוז". וזה תיאור המעשה: "ביום השני למלחמה, באזור התעלה, התקדם כוח מצרי לעבר העמדה, שרב"ט משה אדדי ז"ל היה בה. פגז פגע בעמדה - והעמדה נהרסה. רב"ט משה אדדי ז"ל סירב לעזוב את העמדה - והמשיך להילחם. כשהגיע טנק האויב למרחק של 100 מ', ירה פצצות ררנ"ט לעברו. בפצצה השלישית פגע בטנק המתקרב, וכך עצר את כל שיירת הטנקים. אולם חי"ר מצרי המשיך להתקדם. רב"ט משה אדדי ז"ל ירה לעבר המצרים ב-מא"ג ורק לאחר שנזרקו עליהם גם רימוני-זרחן בידי חייל אחר, נבלמה ההתקפה, במהלך הקרבות, מאוחר יותר, נהרג. במעשיו אלה גילה אומץ לב רב, קור רוח ודבקות במשימה".
בעיתון חיילי ישראל "במחנה", נתפרסמה כתבה עליו בשם "משה נשאר אחרון", ובה מסופר מעשה גבורתו.