סמ"ר ליאור שטיינברג ז"ל

קורות חיים

בנם של אורלי ואנטון. נולד ביום י"א בחשוון תשס"ה (26.10.2004). אח צעיר לשירה.

ליאור גדל בפתח תקווה ובה התחנך. לאחר סיום לימודיו בבית הספר היסודי למד וסיים תיכון בבית החינוך השש-שנתי "בן גוריון", מחזור מ"ב.

ליאור היה תלמיד שקדן וחרוץ והצליח בכל אשר עשה. הוא הפליא לנגן בכינור והיה ספורטאי מצטיין. בשכבתו בתיכון נודע כתלמיד המהיר והאתלטי ביותר. במשך חמש שנים שיחק בליגת הכדורגל וייצג את קבוצות הנוער של מועדוני הספורט "הפועל פתח תקווה" ו"הפועל כפר סבא".

ליאור – כשמו כן הוא, היה ילד של אור ומלא שמחת חיים, ונוכחותו האירה כל מקום שאליו הגיע. הוא היה טוב לב, שקט וצנוע, ותמיד ידע להקשיב ולתת מקום לאחרים. אחד הערכים שהיו יקרים לו יותר מכול היה ערך החברות. היו לו חברים רבים, וכל אחד מהם הרגיש שליאור הוא החבר הטוב ביותר שלו. בקרב חבריו נודע בכינוי "חסר", במובן חסר דאגות, משום שלקח הכול בקלות, הרחיק מליבו דאגות והצליח לראות תמיד את הטוב ולא את הרע. ליאור ידע לראות תמיד את חצי הכוס המלאה, הבין שלא לעשות דרמה מכל דבר.

ליאור היה אדם אמפתי וקשוב לסבלם של אחרים. כבר מילדות עזר לילדים שהתקשו להשתלב בחברה, וכדי שלא ירגישו לבד דאג לקרב בינם לבין ילדים אחרים. חמלתו התבטאה גם ביחסו לבעלי חיים. כשראה בעל חיים במצוקה ניגש לסייע לו ולא ויתר עד שהצליח, ומבחינתו כל יצור חי היה ראוי לחמלה. כך, אף שאהב לנהוג במהירות, הקפיד להאט את רכבו כשראה ציפורים על הכביש, כדי שלא ייפגעו.

ביום 15.8.2023 התגייס לצה"ל והחל הכשרת לוחם בחטיבת "גבעתי".

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

כאשר פרצה המלחמה ליאור היה בשלבי הכשרתו הראשוניים כלוחם בחטיבה. עם סיום מסלול ההכשרה הוצב בפלוגת חשיפה-תקיפה (פחת"ק) רותם, גדוד 9, והצטרף ללחימה ברצועת עזה.

ליאור בלט כלוחם מקצועי ואהוב על חבריו. בשל מסירותו לתפקיד ומקצועיותו הרבה מפקדיו החליטו להוציאו לקורס חובשים קרביים, וליאור מצידו נלהב מתפקיד שיאפשר לו להציל חיים. קורס החובשים היה מבחינתו התקופה הטובה ביותר בשירות, שבה למד רבות והכיר חברים חדשים. הוא סיים את הקורס בהצלחה רבה בחודש מאי 2025, ומייד לאחר מכן שב ללחימה ברצועת עזה.

ביום 2 ביוני 2025, במהלך פעילות מבצעית במחנה ג׳באליה שבצפון רצועת עזה, עלה רכב ההאמר שבו נסע ליאור על מטען והתפוצץ. ליאור נהרג במקום. באירוע נהרגו שני לוחמים נוספים מהחטיבה: סמל ראשון אופק ברהנה וסמל ראשון עומר ואן גלדר.

סמל ליאור שטיינברג נפל בקרב ביום ו' בסיוון תשפ"ה (2.6.2025). בן עשרים שנים ושבעה חודשים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בפתח תקווה. הותיר אחריו הורים ואחות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.

על מצבתו חקוק המשפט "האור שבך לא כבה. בליבנו תאיר לנצח".

ספדה לו אימו: "ליאור שלי, אהוב ליבי ונפשי. מאז שאתה ילד קטן היית סקרן ואוהב לשאול שאלות. אתה ילד עמוק. היית תלמיד שקדן וחיובי, ניסית תמיד להיות בתדר חיובי. אתה אור גדול לעולם, לי, לאבא ולאחותך. אני לא מאמינה שאני מספידה אותך. קיבלתי אותך לזמן כל כך קצר. אתה ילד מצחיק ומלא שמחת חיים. לפני הגיוס לא הפגנת רגשות, אחרי הגיוס כתבת לי בווטסאפ וגם אמרת לי 'אני אוהב אותך אימא'. כשחזרת נתת לנו חיבוקים מיוזמתך, אני לא מאמינה שלא יהיו יותר חיבוקים. תודה שנתת לי להיות אמא שלך. תודה אלוהים שנתת לי להיות אימא של ליאור, גם אם זה רק לעשרים שנה. ליאור, אני אוהב אותך לעולמים".

ספדה לו אחותו: "אהוב שלי, איך הלכת לי? אחי הקטן, היפה והטהור. היית האח היחיד שלי. אין לי כלום בלעדיך. אני שמחה שבשנה האחרונה התקרבנו וסיפרת לי הכול. אני מקווה שהייתי אחות ראויה. תמיד התגאיתי שאתה אחי, לוחם שעושה הכול – גם אם זה להקריב את עצמו. אני לא מאמינה שמה שפחדתי ממנו קרה. אני אהיה חזקה בשביל אימא ואבא. אני תמיד אוהב אותך ליאורי שלי".

ספד לו אביו במלאת שלושים לנפילתו: "אני עומד פה ולא מצליח להאמין שאתה אינך. הכול מרגיש לי לא אמיתי, כאילו עוד רגע תחזור. עבר חודש ואני עדיין מחכה לשמוע את הקול שלך. הראש מבין שאתה לא כאן, אבל הלב מסרב לקבל את זה. בהתחלה פשוט לא הבנתי איך העולם ממשיך. לא הבנתי למה לא עוצרים את השעונים, לא מכבים את השמש והכוכבים ולא מרוקנים את הים. לא הבנתי איך אנשים הולכים ברחוב כאילו כלום לא קרה ... הכול סביבי המשיך לרוץ, ורק אצלי בפנים הכול נעצר ...

בשנה האחרונה, משהו בך השתנה. התחלת להתעניין ברוחניות, בשאלות של משמעות החיים. הפסקת להתעניין בערכים חומריים והתחלת לחפש משהו עמוק יותר. היו לך המון שאלות ותהיות פילוסופיות. אני רק מקווה שעכשיו אתה מקבל את כל התשובות מהגורם הראשון שם למעלה. ואולי באמת זה היה כתוב מלמעלה שתחיה רק עשרים שנה. וכאילו הרגשת את זה, אז הספקת כל כך הרבה בזמן קצר ... ילד שלי, אהוב שלי, אני מתגעגע אליך כל רגע. אבל גם גאה בך בלי סוף. ותודה על שזכיתי להיות אבא שלך".

ב-14 באוגוסט 2025 נערך באצטדיון "המושבה" בפתח תקווה טורניר כדורגל לזכרו של ליאור.

ב-16 בספטמבר 2025 קיים מועדון הספורט הפועל פתח תקווה טקס לזכרו של ליאור בפתיחת המשחק של קבוצת המועדון. במהלך הטקס ניתנה להוריו חולצה ממוסגרת של מועדון הכדורגל, הנושאת את מספר השחקן של ליאור.

בשכונת כפר גנים ג' שבפתח תקווה – שכונת מגוריו של ליאור – נחנכה גינה על שמו. בטקס הקמת המקום השתתף הזמר לירן דנינו שליאור אהב.

לזכרו הופקו מדבקות עם תמונתו ועם משפטים המשקפים את דמותו: "אל תיקחו את החיים יותר מדי ברצינות" ו"אל תיתן לאגו לשלוט בך, תזכור מה באמת חשוב".

ליאור מונצח באתר עיריית פתח תקווה.

להנצחתו הוקמו עמודים באינסטגרם ובטיק טוק – "remember_lior_steinberg".