רא"ל (מיל') רפאל איתן ז"ל

קורות חיים

רפאל איתן נולד בשנת 1929 במושב תל-עדשים, כבן הזקונים מבין שישה ילדים. הוא בנו של אליהו קמינסקי, ממייסדי ארגון השומר ומהלוחמים הבולטים בשורותיו.

ילדותו עברה עליו בתל-עדשים, ובשנת 1944, כשהיה בן 16, הצטרף לשורות הפלמ"ח.

עם פרוץ מלחמת העצמאות, הצטרף איתן לחטיבת הראל בתפקיד סמל מחלקה, ועם החטיבה הוא השתתף בקרבות לשחרור ירושלים. איתן סיים את המלחמה בתפקיד קצין, כסגן מפקד פלוגה, וזאת על אף שלא עבר קורס קצינים. לאחר המלחמה חזר לתל-עדשים, שם עסק בעבודת אדמה עד שנת 1951.

בשנת 1951 התגייס איתן לצה"ל בשנית, הפעם כקצין המבצעים של חטיבה תשע. איתן המשיך להתקדם בדרגות הקצונה, עבר קורס מג"דים וקורס צניחה, והתמנה לתפקיד מפקד פלוגת המילואים הראשונה של הצנחנים. בתקופה זו הוא נישא לאשתו הראשונה, מרים, ולשניים נולדו חמישה ילדים.

ב-28 לאוקטובר 1955 השתתף איתן, כבר בדרגת סרן, יחד עם לוחמיו בפשיטה על משטרת כונתילה שבסיני, במבצע שהיווה פעולת עומק ראשונה מסוג זה. איתן הסתער בראש הלוחמים, דרך מצוק תלול, וחיסל עמדת ירי שבלמה את התקדמות הכוח. בשנת 1973 הוא זכה לעיטור העוז של צה"ל על פעולתו זו.

בדצמבר 1955, נפצע איתן בבטן ובאגן בפעולת כנרת נגד הסורים. הוא החלים מהפציעה, ופחות משנה לאחר מכן, באוקטובר 1956, עם פתיחת מבצע קדש, פיקד על גדוד 890 של הצנחנים. הגדוד ביצע את הצניחה הקרבית היחידה בתולדות צה"ל, כאשר צנח במעבר המתלה שבחצי האי סיני.

בשנת 1964 מונה איתן למפקד חטיבת הצנחנים, ובמסגרת תפקידו פיקד על פשיטות שערכה החטיבה לקראת מלחמת ששת הימים. במלחמה עצמה השתתף בקרבות אשר נערכו באיזור עזה, ונפצע קשה בראשו, אך החלים.

בשנת 1969, עם פרוץ מלחמת ההתשה, מונה איתן לקצין צנחנים וקצין חיל רגלים ראשי. ארבע שנים מאוחר יותר, בשנת 1973, במלחמת יום הכיפורים, היה איתן מפקד אוגדה, עימה הוא לחם בחזית הסורית. האוגדה הביאה לבלימת הכוח הסורי ואף כבשה מובלעת באזור. ימים ספורים לאחר תום המלחמה הועלה איתן לדרגת אלוף ומונה לאלוף פיקוד הצפון, ולאחר מכן עבר לתפקיד ראש אג"ם.

ב-1באפריל 1978 מינה עזר וייצמן, שר הביטחון דאז, את איתן לרמטכ"ל ה-11 של צה"ל, כמחליפו של מוטה גור, שסיים את תפקידו. עם מינויו לתפקיד נקט איתן בשורת צעדים שנועדו להגביר את המשמעת בצה"ל, כגון חבישת כומתה וקיצוץ משמעותי בכמות הלהקות הצבאיות. במקביל, הרחיב איתן את אחריות הצבא כלפי אוכלוסיות חלשות, והקים מפקדה לטיפול בחיילים בעלי נתונים נמוכים ("נערי רפול"). ב-1891, במהלך כהונתו כרמטכ"ל, עבר איתן טרגדיה אישית, כאשר בנו יורם, טייס בחיל האוויר, נהרג בתאונת אימונים.

ביוני 1982 פרצה מלחמת שלום הגליל, שהחלה כמבצע לחיסול אש"ף בצפון והפכה למלחמה של ממש. שלושה חודשים בתוך המלחמה, בחודש ספטמבר 1982, אירע הטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה. האירוע הקים צעקה ציבורי שהביא למינוי ועדת חקירה בנושא. הועדה - ועדת כהן - הגישה דו"ח של מסקנות קשות נגד הדרג הצבאי, ובראשו איתן. לדעת הועדה, איתן מעל בתפקידו בכך שלא נתן הוראות מתאימות למניעת הטבח, אך בשל הזמן הקצר שנותר לו עד לסיום תפקידו, המליצה הועדה שלא לנקוט נגדו צעדים משמעתיים.

בשנת 1983 השתחרר איתן מצה"ל והחל בקריירה פוליטית, תחילה במסגרת חוג רעיוני של תנועת ה"תחייה", שהתאחדה מאוחר יותר עם תנועת "צומת". בשנת 1984 הוא נבחר לכנסת ה-11 מטעם מפלגת התחייה-צומת. שלוש שנים מאוחר יותר התפלגה התנועה, ובבחירות 1988 התמודדה צומת עצמאית וזכתה בשני מנדטים. שנתיים מאוחר יותר הצטרפה צומת לקואליציה, ואיתן מונה לתפקיד שר החקלאות.

בבחירות 1992 סיעת צומת זכתה בשמונה מנדטים. איתן בחר להשאיר את מפלגתו באופוזיציה ולא להצטרף לממשלה שהקים יצחק רבין ז"ל. במהלך התקופה איבד איתן את שליטתו על חברי הסיעה, וחלקם פרשו ממנה, הקימו סיעות עצמאיות, ותמכו בהסכמי אוסלו בהצבעות בכנסת, בניגוד לדעת התנועה.

בבחירות של 1996 התקיימו לראשונה בחירות ישירות על ראשות הממשלה, ואיתן החליט להשתתף בבחירות ברשימה משותפת עם הליכוד ועם תנועת גשר. צומת זכתה בשישה מושבים ואיתן מונה לשר החקלאות ואיכות הסביבה, ולסגן ראש הממשלה.

בבחירות של שנת 1999 לא הצליחה תנועת צומת לעבור את אחוז החסימה, ואיתן פרש מן החיים הפוליטיים. הוא חזר לתל-עדשים, שם הוא חי עם אשתו השנייה, עפרה מאירסון.

ב-23 בנובמבר 2004, הגיע כמדי בוקר בשלוש השנים האחרונות לחייו עם מכוניתו לנמל אשדוד, בתוקף תפקידו במנהלת "נמל היובל" (בה הועסק מטעם חברה פרטית) כאחראי על הקמת שובר הגלים במקום. הוא יצא ממכוניתו על מנת לבדוק את נזקי הסערה שהתחוללה במקום בלילה הקודם, ואז ככל הנראה פגע בו נחשול מים, העיפו לים והטביעו. גופתו נמשתה מהמים לאחר זמן קצר ע"י אנשי חיל הים, והוא נקבר ביום המחרת בתל עדשים.