סגן צבי "צ'יבי" זיבל ז"ל

קורות חיים

בן אברהם ושרה. נולד ב-29 בנובמבר 1925 בתל-אביב ובה עברה עליו ילדותו. את ראשית חינוכו קיבל ב"חאן" העירוני הגדול שברחוב בוגרשוב ואחרי-כן בבית-הספר "תל-נורדוי" ובכפר-הנוער בן-שמן. בהיותו בן 9 נסע עם הוריו לביקור בחוץ-לארץ וחזר מלא רשמים. עם שובו למד בבית-החינוך לילדי העובדים והצטרף לתנועת "המחנות העולים", בה התחנך לאהבת הארץ, המלאכה והטבע. ידיו היו אמונות במלאכה.

בגמרו את בית-החינוך שאף לעסוק בחקלאות ונכנס לבית-הספר בגבעת-השלושה. באותו זמן נתעוררה בו נטיה מוסיקלית והיה פורט על-פי השמיעה על פסנתר ומנגן בחליל ובגיטרה.

כבן 18 הצטרף לפלמ"ח ועבר עמו את כל לבטי המחתרת ותקופת המאבק: השתתף בהתקפת שרונה ובפעולות ליל וינגייט, ישב במעצר במחנה לטרון וברפיח. במשך הזמן סיים קורס למפקדי כיתות, בו הגיע לדרגת מפקד-מחלקה בפועל.

יום אחד בא הביתה וסיפר כי נבחר לאימוני טיס. "רק ל-50 שעות טיסה נבחרתי" - סיפר לאמו המודאגת. אחרי 50 השעות באו 100. פרצו המאורעות וצבי, שהיה מראשוני יחידת הטיס של הפלמ"ח, יצא עם מטוסו לקרב.

ב"פרימוס" היה טס. אוירונים של ממש עדיין לא היו בישראל. המטוס הקטן והפרימיטיבי היה ממריא בקו תל-אביב - גוש עציון ומצניח לשם תחמושת, תרופות, מוסר הוראות, מעודד, וחוזר. היו אלה ימי אושר וזוהר לצבי, שחבריו-אוהביו כינוהו צ'יבי. הוא יצא אל טיסות המבצעים ללא היסוס ופקפוק ומילא כל משימה שהוטלה עליו: הטיל ציוד בהרטוב ובכפר-אוריה, סיפק מים ליחיעם, פעל במטה "נחשון", בשעת פריצת הדרך לירושלים, ושימש עם מטוסו "עינים" לכל שיירה שהבקיעה לה דרך אל הבירה. הוא שגילה ראשון את מקום בסיסי התותחים של האויב שהפגיזו את ירושלים.

בית ג'וברין, פלוג'ה, טול-כרם, קלקיליה, רמאללה, שעפט, סאסא, פיק, קונייטרה, בית-אשל - אלה הם פרקים במסכת הגבורה של הטייס העברי הצעיר, ביומן המבצעים של צ'יבי. צבי ראה בנפול גוש עציון ויכול היה להגיש במטוסו עזרה מועטה בלבד. בקומץ פצצות פרימיטיביות ובכמה מחסניות ברן עשו הוא וחבריו מאמץ נואש להושיט עזרה למגיני הגוש ולהדוף את הטנקים שבשערו.

ביום האחרון להתגוננות טס מעל לגוש ואוירונו נפגע. צבי המשיך בפעולה גם לאחר שנפצע וערפו שתת דם. בסיימו להטיל את הפצצות ולסיים את הקשר עם המגינים, חזר לבסיסו ובאוירונו - 14 פגיעות מכדורי האויב. לאחר שמילא זמן-מה תפקיד מפקד שדה-תעופה אי-שם בארץ נשלח להשתלמות בצ'כיה וחזר אחרי חדשי-לימוד אחדים ישר אל שדה-הקרב בנגב.

שבוע לאחר שובו, בכ"ו בכסלו תש"ט (28.12.1948), ערך טיסת-סיור מעל לעוג'ה-חפיר ונחת בכדי להגיש עזרה לטייס שהיה אתו בפעולה. עם המריאו הותקף על-ידי טייסת-קרב מצרית בת 4 "ספיטפיירים" ולא הספיק להגביה טוס כדי לתמרן בקרב. צרור שפגע במטוס שם קץ לחייו ולחיי הסייר שהיה אתו. נקבר בנחלת-יצחק ב-30.12.1948.

"אות-הגבורה" שהוענק לו לאחר מותו ניתן על מעשה-גבורה בטיסה לבן-שמן. צבי יצא מ"שדה דוב" להוביל אספקה ותחמושת לבן-שמן הנצורה. אותה שעה ריתקה אש האויב את מגיני המקום לעמדות. הוא נחת במסלול הצר ללא כל עזרה והעביר את האספקה והתחמושת למקום מבטחים. כל זאת עשה בהיותו חשוף לאש האויב, שהתגברה ומנעה ממנו כל אפשרות לשוב אל המטוס. לפי הצעתו העמיסו אנשי המקום שקי חול על טרקטור והוא הסיעו והעמידו בין האוירון ואש האויב. צבי הצליח להפעיל את המנוע אשר כבר היה נקוב בכמה כדורים, קפץ לתוך האוירון וחזר בשלום לבסיסו. כל המאמצים העל-אנושיים האלה עשה כדי להציל את המטוס, בדעתו מה מעטים היו המטוסים ומה רב היה ערכם במלחמת-השחרור. אחרי מותו הועלתה דרגתו הצבאית לדרגת "פקד-טיס".