טוראי מרים אהרוני דרכי ז"ל

קורות חיים

לא היה גבול לשמחתה של מרים, כאשר זכתה להימנות עם אלה, שנשלחו לחזית יהודיה, כאן לחמה בעוז-רוח, אבל אחרי התקפת הנגד העזה של האויב, נעדרה יחד עם המפקדת שלה רות מורין שחשה לעזרת מרים, רק כעבור ארבע שנים נאספו עצמותיהן וביום י'"א באייר תשי"ב (6.5.52) הובאו למנוחות בקבר-אחים בקרית-שאול.

עוד בימי שלוט התורכים בארץ-ישראל, עלה אביה של מרים כדי לבדוק את האפשרויות להשתקע בה, אך מחמת הקשיים החליט לשוב לתימן. ברווחה ובאושר חיתה מרים את שנותיה הראשונות בבית הוריה האמידים. אולם אחר כך הפך להם המזל פניו: בגלל עלילה נידון אביה למיתה ורק תודות למתת-שוחד נשאר בחיים.

העלילה והמשפט רוששו את המשפחה, מרים חלתה באופן רציני. ומשהחלימה במקצת עלתה ארצה בשנת 1941. זמן מסוים נתחנכה בכפר הנוער מאיר-שפייה. ואחר כך עברה לתל-אביב. משהשיגה עבודה, הסתפקה במעט מן המעט והפרישה חלק ממשכורתה הזעומה לתמיכה באביה, שנשאר בתימן.

בשנת 1943 הצטרפה לשורות הארגון הצבאי הלאומי והחלה ממלאת תפקידים שונים במחלקת התעמולה והגיוס. אף, שמילאה תפקידים אלה ביעילות ובמסירות לא באה על סיפוקה ודרשה שישתפוה בפעולות קרב ומתוך תקווה כי לא ירחק היום וינתן לה מבוקשה, שקדה על לימוד תורת הנשק.

עם פרוץ המלחמה בערבים, לא יכלו עוד מפקדיה לדחות את בקשותיה, היא יצאה לשמירה בעמדות הגנה ובעמידתה האיתנה הוכיחה, כי אמנם ראויה היתה להישלח לפעולות קרב.

בחורף תש"ח פעלה בכתת חבלנים במנשיה ובאין-כביב, בחוה"מ פסח השתתפה בכיבוש יפו ואח"כ בכוחות אצ"ל שכבשו את יהודיה.