סרן משה מוישל'ה עיני ז"ל

אלבום תמונות

מוקד השמחה, אלו המילים הראשונות שאני חושב עליהן כשאני חושב עליך. השמחה הגדולה שבך ושדובקת בסביבתך ובכל האנשים שאיתם אתה בא במגע. השילוב הזה של שובבות יחד עם אחריות, ענוה וביישנות, הוא הייחוד הנפלא שבך. והחיוך שלך, החיוך שנסוך על פניך תמיד.
כשהיינו יוצאים לטיול והיית אומר משהו כמו - "בשביל מה אתם קונים ירקות, כל מה שצריך לטיול זה לחם והרבה הרבה שוקולד ואם אתם רעבים אז תקנו גם במבה". או שהיינו עושים טיול בחורף והיית אומר - "נו, חברה, תיכנסו המים לא כל כך קרים..."
אבל ברגע שלמישהו היה קשה באיזו עליה אתה היית הראשון להתנדב ולסחוב בשבילו את בקבוקי המים למרות שגם ככה תמיד אתה הולך עם התיק הכי כבד...
אלו ימים מאושרים היו לנו יחד.
נזכרתי באחד הימים שירד גשם ולא סתם גשם, מבול! רק אתה ואני שני המטומטמים משחקים כדורסל עם מכנס קצר וגופיה, מחליקים על המים ולא מפסיקים לצחוק...
רגע של מנוחה אין מהרגע שאתה מגיע הביתה מהצבא
"צחי, אתה בא לטפס? לא? טוב, נו, אז בוא לים".
אז היינו הולכים לים, קצת מכות במים הרדודים עוד קצת הטבעות במים העמוקים אח"כ תופסים קצת גלים.
כשהיינו הולכים לאורך החוף כל שני מטר היינו פוגשים מישהו שאתה מכיר או מישהו שהיה חייל שלך או אנשים שאתה לא זוכר אבל הם זוכרים אותך כי קשה לשכוח את זה שעשה את כל הרעש באוהל מחלקה 3.
לפעמים היינו נוסעים לאכול גלידה, ככה סתם רק שנינו היינו מדברים, מחליפים חוויות על השבוע שעבר בצבא ואיזה ציוד טיפוס חדש קנית ואם כבר מדברים על טיפוס אז אתה הולך לטפס מחר ואולי גם אני רוצה להצטרף.
וויכוחים, אם אתה עד לויכוח אתה לא יכול שלא להיות מעורב. תמיד יש לך תשובה לכל דבר, תמיד יודע משהו על כל נושא שבעולם. כן, כזה אתה, חד ומבריק וחכם.
לפחות הספקנו, דור אתה ואני לבלות שבוע של כיף ביחד בחו"ל. שבוע של הנאה ושמחה וצחוק, שבוע שבו שכחנו את כל הדאגות ויצאנו ביחד וגלשנו ותכננו ביחד תוכניות לעתיד, חלק ברצינות וחלק בצחוק.
הכרנו אחד את השני כל כך טוב, היה מספיק לי מבט אחד ממך כדי לדעת מה אתה חושב ומילה אחת כדי לדעת למה אתה מתכוון.
אני נפרד ממך עכשיו, מהחבר הכי טוב שלי שאיתי ביחד מהגנון. אתה כבר חסר לנו ותחסר לנו תמיד. אני מבטיח לך שנדאג ללוות ולתמוך באבא ובאמא בהתמודדות הקשה. החיוך שלך מלווה וילווה את כולנו לעד. לעולם לא נשכח את צחוקך ואת קולך.
אבא שלי אמר לי אתמול משהו שלא אשכח לעולם: "כשתגדלו, ויהיו לכם ילדים תגידו להם שהיה לכם חבר בן 22 ואתם אוהבים אותו וקוראים לו מוישל'ה".

צחי לחי, חבר של מושל'ה, 21.02.02