אלבום תמונות
כבר לא סופרים.
שוב עומדים ובוהים
מה קרה? איך?
האם הכאב כהה?
מדהים!!!
אין דבר באורח חיינו שלא השתנה והשמש שוב זרח.
אין רגע בחיינו שאתה לא מופיע בו ורואים שעולם כמנהגו נוהג.
ההשוואה נמצאת בכל:
מה היה אומר? איך היה מגיב? כמה דומה?
במונחים של עבר בלי הווה והעתיד?
כמו צל ארוך, הדומה לנו, אבל שונה.
כמו שמש שיש בה פגם נראה ולא נראה.
מקרוב,
נראה שהכל קרה אתמול.
מרחוק,
תוהים, איך עבר כל כך הרבה זמן?
ואנו? אנה אנו הולכים?
מי סופר מויש? מי יכול לספור?
המספר הפך לדבר לא משמעותי,
החוסר הוא המשמעות.
התהום הפעורה היא תהום הנשייה.
מויש אנחנו לא סופרים
אבל עולם לא נשכח!!!
(דברים שנאמרו על יד עזרא אבא של מויש באזכרה 2/2020)