אלבום תמונות
מויש, מויש אחי הקטן.
אני יושב במרומי השמיים בין טיסה ממקום לא חשוב למקום לא חשוב אחר,
יושב וחושב עליך. נזכר בפעם האחרונה שהלכנו לטפס יחד, רק אתה ואני.
נזכר איך צחקת עלי שאני זקן ושאני לא מסוגל להרים את עצמי ואחר כך הלכנו לטחון משהו בברבורגר.
ישבנו שנינו ואני התאמצתי לספר לך כל מה שאף פעם לא הספקתי,
למה? אין לי מושג, מה?? באמת ידעתי??
נפרדנו כשנסעת לעשות חיים על כמה הרים מושלגים, עוד הספקת לשלוח לי מסרון לפחות פעם ביום, HI BROTHER WHATS UP
חמוד, נאלצנו להפרד ממך שלא מרצון ואנחנו לא מצליחים להבין מה קרה.
עוברת עוד שנה ותעבורנה עוד שנים רבות ואנחנו נמשיך לבקר אותך בחלקה הקטנה שהכינו לך. אבל ברור לנו שאתה לא פה, אתה כנראה יושב על איזה עץ, או אולי על איזו פסגת הר מושלגת, מנסה להשלים כל מה שהשארת ברשימה הארוכה של דברים שרצית לעשות ולא הספקת.
אני יושב ומביט מחלון המטוס ותוהה איך יראו החיים עכשיו כשאתה לא אתנו.
הצבעים בתמונה המושלמת של חיינו, נמרחו והתערבבו להם בהרבה שחור ואפור,
אבל אתה יודע , תמיד ידענו לחפש את הכחול והירוק ואת כל הצבעים שיעשו לנו טוב, כי זה מה שאמא ואבא למדו אותנו.
אני יודע שאם אתה באמת יושב למעלה ומביט בנו, אתה מעלה חיוך עכשיו כמו שרק אתה יודע.
אומר לעצמך, תמשיכו לחייך ותמשיכו להיות כמו שהיינו קודם.
חמוד אנחנו מנסים אבל מאוד מאוד מתגעגעים.
(נכתב על ידי שמוליק האח של סרן מויש בשנה הרביעית לנפילתו)