סרן משה מוישל'ה עיני ז"ל

אלבום תמונות

אני ומשה שירתנו יחד בבהל"צ 14, בזמן שהוא שרת כמ"מ שחף ואני כמש"קית ת"ש של הפלוגה.
שירתנו יחד רק שמונה חודשים, אך באותה תקופה משה לימד אותי לקחת את החיים יותר בקלות. הוא היה עושה זאת עם החיוך הגדול שלו שהתפרש על חצי מפניו והאיר אותן. איכשהוא, זה הרגיע אותי והאמנתי לו שדברים יסתדרו.
ביחד עזרנו לחיילים, כסף למשפחותיהם, עידוד, הרבה שיחות ואפילו מחשב לחייל בעזרתה של דודה חנה מהאגודה למען החייל. לעולם לא אשכח ביקור בית אחד שעשינו יחד. בדרך חזרה, משה היה חייב לעצור בחנות ספורט על מנת לקנות כדורסל (צהוב כחול כמובן), כדי שלפלוגה יהיה מה לעשות בשבת.
הוא חשב על כולם.
כשמ"ממים אחרים היו שולחים את החיילים שלהם אלי למשרד, משה היה לוקח אותי אליהם... אפילו אם זה אומר ללכת 5 ק"מ בקיץ, אי שם בדרום, בסנדלים, למצוא חייל בניווט, על מנת להפגש איתו.
משה תמיד שיתף אותי, לקח אותי לראות תרגילים, לרוץ מסעות, לאכול במבה, למשחק קטן של מונופול אחרי שעות ת"ש של החיילים ולפני הישיבות של הסגל. הוא היה בעד לחיות את החיים. אני אף פעם לא הבנתי איך הוא לא מתעייף או מתי הוא ישן...
כולנו עדיין מדברים. תמיד דיברו על החיוך של משה. מדהים איך חיוך של בן אדם אחד יכול להשפיע על כל כך הרבה אנשים. זה נשאר איתי. החיוך של משה נצחי. "יש אנשים שנכנסים לחיינו ומייד עוזבים ויש אחרים שנשארים תקופה, משאירים חותם בליבנו ואנחנו לנצח מושפעים מהם..."
לחותם שמשה השאיר בליבי אני מודה וגם לכם, נורית, עזרא, שמוליק ויעל. בתור המשפחה שגידלה אותו להיות כזה אוהב, מקסים, חכם וטוב.
משה שינה אותי לטובה ועל כך אני אסירת תודה.

יעל מש"קית ת"ש, 13.06.02