אלבום תמונות
הי זיו,
עוד פעם חלמתי עליך...
זה קורה מדי פעם, פתאום אתה בא…
באת ואמרת לי: "בואי טסים !"
ואני כמובן, מיד, כמו תמיד, הולכת אחריך בעיניים עצומות.
והושבת אותי על גב עייט ענק, (כזה כמו בנילס), וטסנו לנו ברחבי השמים, אתה ישבת מלפנים ואני ישבתי מאחור. לא אחזתי במותניך, ידי הונפו אל על, מחבקת את העולם… ואתה אחזת במושכות שהיו מחוברות לצואר העייט, וניווטת אותו בשחקים, ועפנו לנו, ועשית "בזים", והצחוק שלנו התגלגל בכל העולם…
היה כף !
והתעוררתי -
ואתה שנשארת בשמים.
מנגבת את הדמעות ועדיין רואה אותך צוחק.
כזה אתה זיו, תמיד בא אלי לא צפוי, פתאום אתה נמצא - פתאום נוחת מאיזשהו מקום… תמיד מחייך…
זיו ?! למה אתה שותק ? קשה לי ככה, אתה לא אומר כלום…רק יושב שם בכורסא… מורה לי עם האצבע איזה תקליט להחליף בפטיפון, מערמת התקליטים שבחרת… בוהה…
על מה אתה חושב? השקט הזה שלך מטמטם אותי… כבר שעתיים אתה מונח בכורסא… אתה איתי ? אתה איתך ? זה דיויד ברוזה ?… תגיד משהו… אתה צריך לחזור ליחידה… להת'.
אני לא יודעת מה מעניין אותך עכשיו, זיו.
אולי אתה עדיין מעדיף שנשתוק - שהמחשבות ירחפו בינינו, רק בעיניים, שאני ארגיש מה אתה חושב, אתה אולי תרגיש מה אני חושבת, תרגיש מה אני מרגישה, אולי פשוט נהייה פה שנינו, ואני, וזה כל העניין… שהכל יהיה ככה… בשתיקה שלך, במבוכה שלי…
אני אוהבת שאתה מונח פה בכורסא. אתה נראה כל כך שליו ורגוע… ועייף. אני אוהבת להכין לך תה. אתה שותה אותו ומתענג כאילו זה משקה נדיר שרק אצלי בחדר קיים… אני כל כך משתדלת לא להפריע את השקט שלך
זיו ! זה קשה,
אתה נראה כל כך שלם - ואני כל כך מבולבלת, אחרי הצהריים השתוללת עם יפעת על הדשא, סחבת אותה על הגב והתגלגלתם מצחוק, שיחקתם תופסת… סיפרת בדיחות - לא סגרת את הפה…
למה עכשיו אתה שותק ?
אמרת לי שקנאה זו תכונה שצריך לרסן, שצריך ללמוד לא לקנא…
אני משתדלת…
אמרת לי, שצריך לקבל כל אחד כמו שהוא - לא להוכיח אף אחד ולא לחנך ולא לנסות לשנות שום דבר באף אחד :"או שתאהבי כל אחד בדיוק כמו שהוא, עם הטוב והרע שבו - או שלא. את לא חייבת לאהוב את כולם. אבל צריך לקבל כל אחד כמו שהוא, שזה היופי בכל אחד - שהוא הוא…"
אז אני משתדלת, לא להוכיח אותך ולא לשנות…
וככה אתה מונח בכורסא שלי,
שותק.
ואני מולך… שותקת אותך עד כאב.
אתה יודע זיו, אתה כזה מוזר. פה, עכשיו, אתה כל כך רציני, יושב ככה שעות, ימים, בעולם השתיקות שלנו… (שלך בעצם - אני רק מתאימה את עצמי…), ויש לך כל מיני מצבים שאני תופסת אותך ממש ממזרי.
בסיני זיו, אתה ממש תיכמנת את הבחור המסכן הזה, עם הג'יפ שלו, ממש בקור רוח, כבמעשה קונדס, הכנסת אותנו להרפתקה… (אולי כריסטוף רובין והחבר פו הדב בדיוק דפקו לך בראש - אצלך אי אפשר לדעת).
והבדואית ששרה על האף הגדול שלך… זוכר איך היא התאהבה ברעי ? ואתה שאמרת לי שאסור לקנא… הלכת עם רעי כל הזמן - אני הזדנבתי מאחור, מתתי מקנאה, הצטערתי שמעט המשפטים שזכיתי לקבל ממך היו על קנאה… שאסור לקנא - איך אפשר לא לקנא כשאנחנו רק שלושה, ואתה רק מדבר עם רעי ואני נשארת בשתיקות ?
אמרת לי פעם שלא צריך לדאוג, שהדברים בסופו של דבר מסתדרים ושכל דבר מוצא איכשהו את מקומו… גם אם לא מבזבזים כל כך הרבה אנרגיה, וכיוון שכך, אז
לא צריך לבזבז כל כך הרבה אנרגיה…
-למה בדיוק התכוונת "שהדברים בסופו של דבר מסתדרים"…?
אני באמת משתדלת שלא לדאוג, אבל פעם כשיפעת אמרה שהיא נורא דואגת לך, ואני אמרתי בשיא הביטחון, שלזיו אני בכלל לא דואגת, כי הוא תמיד איכשהו מסתדר… אז דווקא אז , דווקא אז לא הסתדרת בכלל
ועכשיו, אתה קופץ מידי פעם לבקר אותי בחלום כזה או אחר…
ואתה תמיד מחייך, ותמיד נורא כיף, ותמיד אני שותקת ואתה מדבר…
אוהבת אותך זיו.
נילי.