אלבום תמונות
…" שוב מתחדש הקשר
באהבה לבנות הגשר
אותו אין צורך לחצות,
מחבר הוא שתי גדות
שהן אחת, ולב שהוא אחד".
במהלך השנים מאז שזיו נהרג נמשך הקשר בינינו ונפגשנו מעת לעת. בד"כ לפנות בוקר, במצב שהחל בין שינה לעירות והתפתח לתודעה בהירה. מפגשים חיים ומרגשים אלה האירו את ליבי בעוצמת אהבה וחמימות שלא הכרתי לפני כן. לעתים נוצר הקשר בחלום שהוביל להתעוררות ו'התאוררות' והתפתח לחוויה רוחנית ערה יותר מעירנות- "היומיום" -הרגילה. חוויות כאלה מוכרות לי גם ממפגשים אחרים עם נפשות המתפתחות במימד אחר ונקראות בשפתנו "מתים". במפגשים השונים למדתי דברים חדשים על הווייתו וקיומו במימד החדש וכן זכיתי לרמזים חשובים ותובנות משמעותיות לגבי אירועים מסוימים הקשורים לחיי שלי ולהמשך התפתחותי בעתיד. לעתים לקח לי חודשים או שנים, עד שהבנתי יותר לעומק דברים שעברו אלי דרכו.
יתכן שיוקל לקורא המודאג בשלב זה, אם אציין שבימים בהם אינני כותב על זיו, אני מושבניק מן הישוב, שמלמד אמנות, חינוך ומדעי הטבע בהכשרת מורים לתואר ראשון, ומה שאתאר בהמשך מהווה עבורי מציאות יותר מוחשית מדברים רבים בהם אני מתנסה בחיי היום יום, וכך אנסה גם הפעם להיצמד לחובת הדיווח האמינה והמדויקת.
המאפיין מפגשים אלה עם זיו היה שהם החלו בחוויית התמזגות נפשותינו - בדומה לשתי להבות של נרות המתקרבות זו אל זו והופכות לאחת. בעת ההתרחשות מוצפת הנפש בתחושת התעצמות אנרגטית של אהבה חמה ועמוקה המשתלבת בהרגשת חופש ושמחת התאחדות מחודשת. אופיו של השיח שהתפתח התרחש בדרך שונה מהמקובלת בין אנשים "הנקראים חיים"… לא - "הוא מדבר ואני משיב" אלא:
"תובנה שזורמת ממנו - בוקעת בפנימיותי" ולהפך: "דבר לבבי מהדהד ומתהווה להבנה בפנימיותו".
צר המצע מלהכיל, ולכן אסתפק בשלוש דוגמאות מתומצתות של מפגשים אלה.
הראשון החל במקום שבו נקטע הקשר הארצי שלי עם זיו; כשהתגייסנו בשבת שלפני מלחמת לבנון, הגענו ליחידה מכל כנפי הארץ, הייתה תחושה מוזרה של ניגודיות חריפה - מצד אחד - מפגש חברים שמח, לאחר זמן רב שלא התראינו עם חלק מהאנשים, מצד שני - מועקה חודרת נוכח הזוועה במחשבה שקליעים אלה שאנו טוענים עלולים להישלח לעבר בני אדם חיים ולא למטרות אימונים… פגישתי עם זיו הייתה חמה ולבבית, וצעדנו יחדיו חבוקים, בדרכנו מ"המבצעים" לאזור המגורים, שם נפרדנו לשלום.
מספר חודשים אחרי המלחמה מצאנו עצמנו שוב פוסעים חבוקים, הפעם במימד אחר… מה שהתחיל כחלום הפך למציאות ערה וחייה, וכך מצאתי עצמי במפגש זה (כמו גם באלה שבאו אחריו) מתמזג עם להבת נפשו הלבבית והתומכת של זיו, שהאופטימיות שלו סחפה אותנו "למחול אהבים נפשי". זיו הנחה אותי, בין השאר, לעיין במקורות במקום מסויים אותו כינה "הברית בין הבתרים"… מכיוון ששנים רבות חלפו מאז סיפורי אברהם אבינו ופרשת לך לך, שנלמדו בילדותי המוקדמת בקיבוץ - לא זכרתי קטע זה מבראשית ט"ו ושבתי לעיין בו, כפי שהייתי עושה בעבר, כאשר זיו העיר הערות "פו הדוביות" שהיו סתומות מבינתי. לקח לי זמן רב להבין את המסר שזיו העביר לי, למרות שזיכרון המפגש ועצמתו הותירו בי כבר אז רושם עז.
במפגש אחר שאיכותו דומה אך תוכנו שונה - התמזגו תודעותינו , כשזיו מנחה אותי ביעף ומשחזר בפני "כבסרט חי" את רגעי הפגיעה בו, צרורות יריות ברקע, ולאחר מכן השקט שבו תודעתו מתערפלת אט אט, דופק ליבו הולך ונחלש, ואז נשיפה אחרונה, ולפתע - שחרור ותחושת קלילות של הנפש הצפה מעל הגוף, (חוויה זו היוותה מקור השראה לציור ולשיר).
בהמשך של אותו מפגש, אנו מרחפים-צפים, באחדות נפשות לעבר מרחב צבעוני אליו זיו מנווט ושם אנו חווים ציורים על כיפה עגולה של מקדש מסתורין שמהווה אחד המקומות בהם תמצית הווייתו הנפשית רוחנית של זיו המשיכה להתפתח.
לאחרונה סיפרה לי רחל'ה אמו של זיו על ההתלבטות לגבי האפשרות לפרסם בספר על זיו מכתבים אישיים יפיפיים שזיו כתב לאריאן. הבטחתי לה שנבדוק את הדבר עם זיו עצמו, ולאחר הכנות "ומודלים" קטנים נוצר המפגש (שהיה לו טבע שונה מקודמיו) ובו זיו התייחס למגוון של נושאים.
בין השאר הוא התייחס לאותנטיות של מפגשים קודמים שהיו לנו לאחר שנהרג, הרחיב את התיאור של מה שחווה בדקות האחרונות לפני מותו, רגע לפני עזיבת הגוף והתהליכים שעבר מיד לאחר המוות והתקופה שלאחר מכן. הוא התייחס באופן אישי לכמה בני משפחה וידידים ותאר את קשיי הפרידה מהם. בין השאר הוא ציין את המפגש המרגש עם סבתו אותה אהב, שנפטרה מספר שנים אחריו, וכן חברים אחרים שנהרגו ועמם הוא בקשר. בשלב מסוים הופיע יוסף, מוסיקאי ומשורר שנהרג במלחמת יום הכיפורים, אותו לא הכרתי לפני שנהרג, אך קרבתי אל שיריו הובילו לקשר עמוק וקרוב עמו במימד האחר, שם הוא פועל כמורה רוחני גדול. יום לפני המפגש עם זיו ביטאתי משאלה בפנימיותי - שמאוד אשמח אם יתאפשר לזיו לפגוש את יוסף. ויוסף הפתיע אותי בהענותו המהירה !
קשה לתאר את השמחה שזיו התמלא בה, כאשר הם סיכמו להמשיך ולהיפגש. יוסף הסביר שנענה לבקשתי הפנימית להציע לזיו אפשרות התקדמות, תמיכה וידידות. זיו ציין שמלווים אותו מדריכים רוחניים שהצעידו אותו צעד אחר צעד לתובנות חדשות והחלמות. לא היה לו קל בהתחלה במצבו החדש לאחר המוות, והפרידה מהמשפחה וכל החברים בדרך טראומטית ופתאומית הייתה קשה לו, אך בהדרגה התחזק והתפתח. במימד החדש הוא מצא בתוכו נטייה חזקה לעזור ולתמוך באנשים וגם בתפקידי ריפוי ועזרה לצוותי חילוץ, פעילויות שמאפיינות אותו במימד האחר. 'במותו' נעשה הרבה יותר חם, זורם ופתוח, בעוד שבזמן שחי, כך מסר, היה הרבה יותר בישן, הירבה לשתוק ומעט מאד אנשים יכלו להתקרב אל צפונותיו. עם הרבה שתיקות וגם עצבונות, רק מעט אנשים יכלו להתקרב אל צפונותיו.
כעת הוא עומד לעבור למימד גבוה יותר ועלייתו לא תאפשר לו לפעול כרוח שיכולה לתקשר ולהשיב לשאלות בדרך זו.
הספר מאוד יחזק אותנו (החברים) ואת המשפחה, לסגור מעגל ולהמשיך קדימה. מבקש שנשלח לו ברכות ותפילות בדרכו אל השלב הרוחני הגבוה יותר שבו יחווה רמות גבוהות יותר של אושר ושלוה. מודה לי על המחשבות, המילים והתמיכה שנתתי לדבריו לו ולבני המשפחה.
הספר מהווה עבורו ביטוי בוגר יותר להשלמת פעולה שהייתה זקוקה לשנים רבות כדי להבשיל, במיוחד אצל המשפחה הקרובה.
שמח מאוד שסוף, סוף, מתבצעת החותמת שמסכמת את מפגש הנשמות שלנו ומאפשרת פרידה זמנית, עד מפגש נשמות חוזר, בזמן אחר. על השאלה לגבי פרסום המכתבים האינטימיים יותר ומפגשי עימו לאחר המוות הוא השיב בהתלהבות ושמחה:
זה הזמן להוציא את הכל, החשיפה מבריאה ! גם אם הוא הופיע כבישן בחיים, כעת הוא מזהה במימד החדש את החשיבות הגדולה לבטא הכל, בחופשיות, להוציא, לגלות ולפרסם הכל ! קבע בחיוך נחרץ.
לאחים ולכל המשפחה הרחבה מוסר שמאוד אוהב את כולם, מצטער על הפרידה והצער שהותיר במשפחה שנים רבות, מבקש להיות חזקים, לסלול את החיים בהצלחה ולהיות מאושרים. נפרד מאיתנו בהמון אהבה ורוצה לחזור ולהתראות במימדים האחרים בהם ניפגש.
"מסע נבוכים"
הלכתי אליכם, לא - איש
וראיתיכם, ואהבה חבקתנו.
והיינו כולנו צריכים לרחמים,
והיה המון הרחמים כגל,
עברנו כגל, ונותר יבשים,
וממקום שהרחמים באים
שמה הם הולכים.
ים גדול וחופיו נמסים,
ונלך לא - אנשים
עד מבוא השמש.
מאת יוסף שריג
בן קבוץ בית השיטה שנהרג במלחמת יום הכיפורים.