אלבום תמונות
זיו היה מסוג האנשים שלוקח לו זמן.
הוא קודם כל זז לאט, בקצב שלו, אבל כשהיה מאוד חשוב, הקצב השתנה פתאום, והייתה החלטיות מאחורי השוני הזה…
… היינו עוברים אחד ליד השני, עוצרים לרגע, מסתכלים אחד לשני בעינים, והיה שם מבט, היה שם חיוך…
לא היה צריך לדבר יותר מידי.
היה גם איזשהו מגע פיזי בינינו, אני הייתי עובר לידו, נוגע לו מאחורי האוזן, ככה… והוא היה עושה אותו הדבר. זו הייתה דרך מיוחדת של קשר בינינו, "ברמזים", בצורה כזו, שצריך להקשיב טוב בשביל להבין, וגם אז לכל דבר יש משמעות נוספת.