רס"ן זיו קולברג ז"ל

אלבום תמונות

מספר ארנון הופמן, החובש שליווה את זיו עד לפינויו:
"… כבר בהתחלה נפגע הנגמ"ש שלי…
נשארנו ללא קצין, ללא מפקד והיה לנו טוב שזיו נשאר… לא היו עליו דרגות, לא ידענו שהוא מפקד, הוא פשוט היה אתנו ונתן לנו מין ביטחון כזה…
ביום שלישי וביום רביעי בבוקר הייתה כעין הפוגה, פחות יריות, היה שקט והיו רכבים שנסעו לארץ.
זיו שאל אותנו "מה דעתכם, אני יכול לחזור ?"
- אמרתי לו: "אני הייתי בורח בהזדמנות הראשונה מהמקום הנורא הזה"…
- "אבל… רצינו שהוא יישאר אתנו. הוא הבין כנראה, שתק ואמר "טוב אני אשאר…"
בקיצור, היה לנו נוח שהוא אתנו.
במהלך ההתקדמות ראינו פתאום במרחק מה טנק בוער… זיו קפץ ללא היסוס , בלי פחד, כשבעיני זה נראה כהתאבדות ממש… כמובן קפצתי אחריו. למרגלות הטנק חילצנו פצוע "קל", היה פשוט בהלם.

זיו רצה להיות בטוח שלא נשאר אף אחד בתוך הטנק, הוריד את השכפ"ץ ונופף בעזרתו כדי לגרש את העשן הסמיך ורק לאחר שהוברר מעל לכל ספק שאין אף אחד,
עזבנו את הטנק מחשש שיתפוצץ…
בינתיים הכוח התקדם, היו יריות וזיו העדיף להתרחק מהטנק הבוער, ובמהלך ההתקדמות זיו חטף כדור ומייד נפל…
יכולתי לדבר אתו בתחילה, אמר שהוא לא מרגיש את היד, לא יכול להזיז אותה…לא סבל כאבים… ומייד איבד את ההכרה.
… עוד אני עוסק בהנשמתו של זיו, פגעה פצצת אר. פי. ג'י. בטנק, שהחל לבעור עוד יותר.
למזלנו הצליח אחד הנגמש"ים שהיווה כוח מחלץ אחר להגיע אלינו והצלחנו להכניס את הפצועים לנגמ"ש זה…