רס"ן זיו קולברג ז"ל

אלבום תמונות

"מכל אחד יש לדרוש את מה שהוא יכול לתת, אמר המלך. הסמכות מבוססת בראש ובראשונה על תבונה".

כך ציטט זיו, מתוך "הנסיך הקטן" עם רבע חיוך על הפנים, בעת שהיינו שלושתנו, זיו, אמוץ ואני עסוקים ביחד עם נחמיה תמרי ז"ל, בניסיון להשקיט תסיסה בין חיילי הפלוגה היעודית. נסיון שבסיכומו של דבר הוכתר בהצלחה, לא מעט בשל שכלו הישר, חוש ההומור והבנת בני האדם של זיו.

הכרותנו עם זיו התחילה בשנה וחצי אינטנסיביות מאד, עת הגעתי לפקד על צוות בעל וותק של שנה ביחידה, שהיה מקביל לצוותים של זיו ואמוץ. למרות שהיו בני גילי, היו אמוץ וזיו וותיקים ממני בצבא, כך שנוצרה חלוקת תפקידים שהיתה נוחה לשלושתנו. אמוץ וזיו היו הבוגרים, בעלי הניסיון והידע, "מורי הדרך", ואני "הצעיר המתלמד".

במחשבה לאחור מפתיע עד כמה הצליח זיו להשפיע על אורח מחשבתי בתקופה זו. דברים רבים למדתי מזיו, לרבות הנוהג החכם שלו, בו אני נעזר עד היום: השימוש בציטוטים רלוונטיים מספרי ילדים.

למרות שבאופיינו היינו, זיו אמוץ ואני, שונים מאוד זה מזה, אהבנו והערכנו באמת אחד את השני. "זיווש", "קוץ" ו"רנ"ש" (שם שהמציא לי זיו ומלווה אותי עד היום בצבא) קראנו אחד לשני. וביחידה קראו לשלושתנו "הטריומווירט".

זיו העדיף תמיד לחשוב באופן מקורי ולבצע שונה ממה שבוצע בעבר. כך הצליח לשכנע את אמוץ ואותי ואח"כ את כל היחידה לבצע את תרגיל הסמלים, שנחשב ביחידה "האמא של כל המסורת", שונה מכל מה שבוצע בעבר. מסלול ההליכה היה באזור שונה לחלוטין, מיקום טקס הסיום היה שונה, ובפעם הראשונה, למיטב ידיעתי גם האחרונה (כל כך גדולה היתה הטראומה) הוזמנו הורים לטקס הסיום.


ה"מחד" וה"מאידך" שימשו אצל זיו בערבוביה, ותמיד הצליח להפתיע.
מחד, מאד לא אהב (וגם לא כל כך העריך) את המסגרת הצבאית.
מאידך, אהב מאד את האנשים המרכיבים אותה. חבריו לצוות, מפקדיו הישירים, הקצינים המקבילים, ובעיקר, אהב את חייליו.
מחד, צנוע ובישן, מסתפק במועט וכמעט סגפן.
מאידך, ידע ליצור עם צוות זיו את ההילה של "הצוות הטוב ביותר" וזאת לשמחתם הרבה (עד היום) של צוות זיו ולשמחה מופגנת פחות של שאר הצוותים.
מחד, הומניסט אוהב אדם ושוחר שלום (בתקופות מסוימות כמעט פציפיסט).
מאידך, נפל, בעקבות מסירותו, אומץ ליבו ועקשנותו הבלתי מתפשרת לעמוד במשימה עד הסוף. כך היה בעת ביצוע המשימה שתוארה במפורט על ידי כפיר, כך היה במלחמה, עת סרב לעזוב את חיילי הצנחנים ולחזור כפי שתוכנן ארצה עם השלמת המשימה שהוטלה עליו, וזאת למרות מודעותו לסיכון הכרוך בכך. וכך היה כאשר החליט לרוץ ולחלץ, תחת אש כבדה, את חיילי הטנק הפגוע, ארוע בו מצא את מותו ועליו קיבל צל"ש.

כך זיו ידידי, הדבר היחיד שלא מפתיע אותי הוא, שגם היום, 18 שנה לאחר שהתראינו לאחרונה, אתה ממשיך להפתיע אותי, כשאני קורא, בלי רשותך, את מכתביך הנפלאים, המרגשים, הציוריים והפיוטיים לחברים, לחברות ולמשפחה.

"ואם ייגש אליכם ילד, ויצחק, וצבע שערו יהיה כצבע הזהב,
ואם לא יענה על שאלותיכם, וודאי תנחשו מי הוא.
ואז עשו לי חסד, אל תשאירו אותי עצוב כל כך, כתבו לי מהר שהוא חזר".
(הנסיך הקטן)