אלבום תמונות
אמוץ הזכיר את הגאווה של זיו, הייתי קורא לזה "אמביציה עם חיוך"… ניגודיות שגרמה לא פעם לצחוק. בתום מסע ה - "120", שבו לקראת הסוף זיו "בירווז" עם רגליו הדואבות בדבקות ראויה לציון - הוא הכריז שוב ושוב על פי הנחיות מקבלי פנינו ביחידה: "אני אהיה קצין ביחידה!" . עקב ריבוי יוצאי כברי שהיו קצינים ביחידה, התבדחו כולם על כך ש"הנה עוד אחד הגיע…", אך זיו לקח את האתגר ברצינות ולימים הפך לקצין ועבר לישון בחלק הקדמי של המשאית במקום מאחור…
אצלנו בצוות היו כמה קלי רגליים, שהיו פורשים כנפיים כאשר איציק לוי היה שואג תחת שפמו הג'ינג'י את מילות הקסם: "היכון… צא !"… מיד היה מתחיל מרדף גדול, וזיו שהיה בכל זאת קצת כבד, נשם ונשף בשאפתנות רבה, אך לא שכח בהגיעו עם חבורת "המאסף" לפרוש חיוך רחב שיניים, ולהמשיך הלאה בנחישות.
האגדה מספרת שזיו לא היה כל כך מסודר… המציאות היא שכותבי האגדות לא הבינו שהוא המציא שיטה אחרת…
כאשר "המסודרים" היו טורחים להכניס את חפציהם לצ'ימידן בסדר מופתי, זיו היה חוסך זמן וזורק הכל פנימה בערבוביה, וכאשר עמלו "המסודרים" למצוא משהו בלי לפגוע בסדר, זיו היה שופך הכל החוצה ומייד מוצא את מבוקשו.
ביחידה היה משחק ידוע לכל, למרות שאף אחד לא הגדירו בשם, (בינתיים עקב חוק
ההתיישנות ניתן לגלות את ה"קוד"): "חפש את החברים שלך…" . אז היינו הולכים במשך שבועות ארוכים, סוחבים את החברים שלנו…"
זיו היה חבר אמיתי, וכך אני ממשיך לאהוב אותו.