אלבום תמונות
פעם אחת, אני זוכר שהיינו עושים תורנות שמירה ליד הטלפון, מה היה שם להיות ער, השד יודע, אבל אני נמנמתי ניקרתי… זיו מהנחירות שלו, כל האויב יכול היה להתעורר,
לא הייתה סיבה להישאר ער. אני זוכר שהעינים שלי נעצמו לי, וזיו, בדיוק עין אחת שלו נפקחה, וראה את זה. מייד זכינו לשיחת צוות חמורה ביותר. אף פעם הוא לא ריתק אותנו, אף פעם לא העניש אותנו, אבל עכשיו הוא העניש אותנו בחצי שבת ריתוק.
לא היה לו דם לרתק אותנו לכל השבת.
קראנו לו, לזיו, "הנחש - הנחשון", כי הוא היה מכיש אותנו פתאום וזה היה ממש מסוכן. אבל כנראה היתה לו טראומה לגבי השינה.
ועוד ספור קטן …
פעם בשבת גילינו פרה מעדר הבקר של הקיבוץ, קשורה בחבל בתוך שיח פטל, במקום מרוחק מאוד מהמשק. ידענו שקיים סיכוי, שהגנבים שקשרו אותה, יבואו במשך הלילה של מוצאי השבת ויעמיסו אותה על טנדר וכו'… שכבתי במשך כל הלילה לצדה בתוך שיח פטל, אוחז בקלצ'ניקוב שלי,
מחכה… לפנות בוקר של יום א' התפניתי להתקלח ולישון מעט, על מנת שיהיה לי כוח להגיע ליחידה ולתפקד. כמובן שנרדמתי והתעוררתי מה זה מאוחר…?!
הגעתי ליחידה ב- 12.00 במקום ב- 08.00, וכל הצוות כבר יצא לאדוריים
שליד חברון… ולי לא נותר אלא להתגלגל באוטובוסים.
הגעתי בערך ב- 1700 אחה"צ לאימון, כשאני בטוח שאקבל עונש או נזיפה.
חששתי מאוד מזיו, כי הפעם - כך הרגשתי - באמת הגזמתי.
זיו לקח אותי הצידה ושאל אותי על סיבת האיחור הזה… אמרתי לו: "אין לי שום תירוצים". וסיפרתי לו את הסיפור…
זיו חייך ואמר: "חבל רק שלא תפסת את הגנבים, ומצדי זה בסדר גמור".
זיו !
תמיד הלכתי אחריך,
בוטח ומציית . חבל לי שבדיוק
כשהתחלתי לגלות ולהכיר את
הנסתר שבך, ואתה אותי,
כשכבר עמדנו ללכת זה
לצדו של זה , נפלת.
זיו !
אינך רחוק, אתה כאן בסביבה,
אתה תמיד איתי.
בגעגועים.
איציק.