אלבום תמונות
כשישבנו במקלט של 'השכבה' מערבבים במהירות ובאווריריות את כפית הנס קפה ושתי כפיות הסוכר עד לקבלת הנס המושלם, כש"יצרנו" את סודות החיים ודיברנו על הסוגיות החשובות ביותר בחיים. זיו מעולם לא השתתף, הוא ישן. שלוש שנים הוא ישן: י' יא' יב'.
כל פעם שהתעורר הסתבר שהוא יודע יותר טוב מכל אלה שהיו ערים. איך הוא יודע אנגלית מתוך שינה ? איך מתאהבות בו הבנות למרות שהוא אף פעם לא נמצא במקומות הנכונים ? איך הקיץ למשמע המשאית שעמדה מול מחסן השכבה לפני הטיול השנתי וידע יותר טוב מכולם את המסלול ותמיד מתוך נמנום שהופרע ללא כל צורך, היו אותן הארות/ הערות של זיו. מן המפורסמות הן: " אני לא רוצה להיות פרח !" … כמה פעמים במשך החיים נעזרתי במשפט הזה…
לא חשבנו להעיר אותו אף פעם, כמו שלא חשבנו שמישהו מאתנו צריך להשתנות, כל אחד יכול היה להיות מה שהוא, היינו חסרים את אותה ביקורת קבוצתית שבנות 'אילן' דרשו מאתנו, לגישה זו הייתה לזיו השפעה רבה כמי שלא היה מוכן לשמוע ביקורת על אף אחד. לכן כל אחד יכול היה לראות עצמו כאחד החברים הכי קרובים שלו.
בהתחלה - כשהתעורר - הקשיב רוב קשב ובמשך הזמן גם נוספו הדעות שלו. מחשבות אלה היו תמימות ונקיות כמו מי שלא הופרע במשך כל השנים ולא 'התקלקל'. משונה היה לראות אצל זיו את אותו המבט האחראי על אמוץ בתחילת דרכו בצבא, עדיין מתוך שתיקה אבל אחרת - שתיקה שכבר מסקרנת. כששאלתי פעם מה הוא עושה, הוא הסביר לי שהוא בדיוק כמו אורית: יש לו קבוצה של ילדים והם לומדים ללכת, לומדים לדבר. כל כך נעים היה לשבת לידו בשבתות ולשמוע אותו מספר בהתלהבות על "זן ואומנות תיקון האופנוע". הוא רצה פתאום לנסות הכל נטול כל ציניות ואני ניסיתי ללמוד ממנו ולהכיל את הקבלה הזו במעט המפגשים שהיו.ואז - זיו נעלם. להשלים לא רציתי וגם לא ידעתי אך ביני לביני סיכמתי שהוא נסע להודו… אני מודה שהנסיעה הזו ארוכה מדי.