דזי יצחקי לילה ז"ל

קורות חיים

דזי, בתם של ויקטוריה ואברהם לילה, נולדה בשנת תרצ"ו (1936) בעיר א-דיוואניה שבעיראק. אחות ליפה ומרים.

דזי גדלה והתחנכה בדיוואניה, שם למדה בבית ספר יסודי. כשהייתה בת כ-15 עלתה לארץ עם משפחתה, ללא רכוש אך עם תקווה רבה. תחילה, התגוררה המשפחה במחנה העולים "שער העלייה", סמוך לחיפה, ומשם עברו לצריף קטן וצנוע במעברת נחלת יהודה, סמוך לראשון לציון.

דזי החלה ללמוד בתיכון. היא לא סיימה את לימודיה שכן נאלצה לצאת לעבוד ולעזור בפרנסת המשפחה, והתחילה לבנות את חייה בעבודה קשה ובהתמדה.

ב-1.6.1965 נישאה לאהבת חייה – דוד יצחקי. בעשר אצבעות, הקימו השניים בית חם ואוהב בפתח תקווה, והביאו לעולם ארבעה ילדים – רונית, אבי, ויקי ואיציק.

דזי הייתה אם מסורה, חמה ועוטפת, ואשת משפחה למופת. בשלנית מוכשרת, שהעניקה אהבה באמצעות המנות שבישלה ושמרה על מקרר מלא באוכל בכל שעה. כשילדיה היו קטנים, נהגה לתפור עבורם בגדים ותחפושות במלאכת יד עדינה, מלאת יצירתיות, סבלנות ואהבה.

היא הייתה צנועה ומופנמת, בעלת רצון אמיתי להעניק לאחרים. בכל אשר עשתה, דאגה לפרטים הקטנים, כדי להבטיח לסובביה את התחושה הטובה והנוחה ביותר. בזמנה הפנוי, אהבה לצאת להליכות בפארק, לשחות, לשחק ברידג' ולרקוד ריקודי עם.

בשנת 2004 נהרג בנה הצעיר, איציק, בתאונת דרכים, כשהוא בן 28 בלבד. הכאב על לכתו בטרם עת היה כבד וחסרונו ליווה אותה בכל רגע.

את עיקר הנחמה שאבה מנכדיה, שהיו מקורות השמחה הגדולים ביותר בחייה. היא אהבה אותם בכל ליבה, הייתה חלק בלתי נפרד מחייהם, נהנתה לחגוג איתם את ימי ההולדת והחגים ולבלות עמם במפגשים משפחתיים.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרבות באותו יום.

בבוקר זה החלה מלחמה.

מיומה הראשון, התפשטה הלחימה לזירות נוספות והתנהלה גם מול כוחות "ציר ההתנגדות" - ארגון הטרור חיזבאללה בצפון, החות'ים בתימן ואיראן שעומדת מאחוריהם. במשך שנה וחצי, נורו מטחי טילים לכל רחבי הארץ מהחזיתות השונות, לרבות שני מטחים של מאות טילים בליסטיים מאיראן, באפריל ובאוקטובר 2024. בכל פעם שהופעלו אזעקות בפתח תקווה, נכנסו דזי ובעלה, דוד, לממ"ד בביתם, ולעיתים אף ישנו שם.

לאורך המלחמה, הדרדרה בריאותו של דוד בן ה-97. דזי סעדה אותו במסירות עד שהלך לעולמו, באפריל 2025.

ב-13.06.2025, החל מבצע "עם כלביא", במסגרתו תקפה ישראל את פרויקט הגרעין האיראני ואת מערך הטילים הבליסטיים שלה. בעשרת הימים שלאחר מכן, שיגרה איראן מדי יום עשרות טילים וכטב"מים (כלי טיס בלתי מאוישים) לכל רחבי הארץ.

בתה של דזי, רונית, סיפרה: "הטילים מאיראן מאוד הפחידו אותה. היא לא רצתה לישון בממ"ד כי שם אבא שלי נפטר. זה היה לה קשה מדי".

בלילה שבין ראשון לשני, 16.6.2025, בשעה 4:15 לפנות בוקר, פגע טיל איראני פגיעה ישירה בבניין הסמוך לביתה של דזי בפתח תקווה. דזי לא הספיקה להגיע לממ"ד בזמן ונהרגה במקום מההדף. המטפלת שלה נפצעה קשה.

דזי יצחקי (לילה) נהרגה מפגיעת הדף בעקבות נפילת טיל איראני סמוך לביתה שבפתח תקווה, ביום כ' בסיוון תשפ"ה (16.06.2025). בת 89 הייתה בהירצחה. הובאה למנוחות בבית העלמין סגולה בפתח תקווה, שם נטמנה לצד בעלה. הותירה אחריה שתי בנות ובן, נכדות ונכדים ושתי אחיות.

על המצבה חקקו אוהביה את המילים: "האהבה שלך תחיה בתוכנו והזיכרונות חקוקים בליבנו לעד".

ילדיה כתבו: "אימא השאירה אחריה מורשת של חוכמה, חום ואהבה – ערכים שחייה ביטאו בכל יום, ושאותם העבירה לילדיה ולנכדיה מתוך מסירות ושקט פנימי. יהי זכרה ברוך".

דזי מונצחת באתר ההנצחה של עיריית פתח תקווה.