קורות חיים
ענבר הימן, בתם הבכורה של יפעת וחיים, נולדה ביום כ"ג בטבת תשנ"ו (15.01.1996). ילדה ראשונה במשפחה, אחות גדולה ל עידו.
ענבר גדלה והתחנכה בפתח תקווה, למדה בבית ספר יסודי בעיר ובתיכון "אחד העם".
ילדה יפהפייה, חכמה, מוכשרת וסקרנית, תלמידה מבריקה שמגיל צעיר נמשכה לעולם האומנות.
בתיכון למדה במגמת קולנוע, וכבר אז החלה לבלוט כאומנית גרפיטי. היא אימצה את הכינוי Pink והייתה מהנשים הראשונות שעסקו בגרפיטי בארץ, ושם מוכר בתחום.
במקביל, שימשה כחניכה וכמדריכה ב"בית היוצרים" בפתח תקווה, מטעם תנועת "תרבות". אחרי התיכון, יצאה לשנת שירות בירושלים מטעם התנועה, והדריכה בני ובנות נוער יוצרים בבית הספר "קשת" וברחבי העיר.
באוגוסט 2015 התגייסה לצה"ל ושימשה כלוחמת בגדוד חיל הרגלים המעורב "קרקל" (גדוד 33). ענבר התעקשה להיות לוחמת ולתרום למדינה, והצהירה לא פעם שכל מה שגברים יכולים לעשות – גם היא יכולה.
אחרי שיצאה לקורס מ"כים, מפקדי כיתה, הפכה למפקדת נערצת ואהובה, מקור השראה לכל הלוחמים בגדוד. חייליה תיארו אותה כאמיצה וכפייטרית אמיתית, סיפרו שנתנה להם הכול ודאגה להם כאילו היו ילדיה.
אחרי השחרור טסה להודו למשך כשנה. כשחזרה, עברה להתגורר בשכונת הדר בחיפה והחלה ללמוד אומנות חזותית בבית הספר לעיצוב של אוניברסיטת חיפה.
ענבר הייתה תלמידה מצטיינת ואהובה, אומנית רב-תחומית שעסקה בציור, פיסול, אנימציה, כתיבה, עיצוב תכשיטים ופוסטרים, ובעיקר המשיכה לבלוט בזכות אומנות הגרפיטי שלה. היא האמינה בכוחה של האומנות לשנות את העולם ויצרה יצירות מלאות דמיון, מקוריות, יצירתיות, פראיות ונועזות, שהוצגו במגוון תערוכות בארץ ובחו"ל. באותה תקופה, החליטה לשנות את כינויה מ-Pink ל- Raven (עורב).
אז גם הכירה את בן זוגה, נועם אלון, שלמד יחד איתה, והדביק אותה באהדה לקבוצת הכדורגל "מכבי חיפה". היא לא פספסה אף משחק, הפכה לאוהדת מוכרת ואף סייעה בהכנת תפאורות ליציע.
ענבר הייתה אישה מיוחדת ומהפנטת, שהפיצה סביבה אור ושמחה וחיברה אליה אנשים באהבה גדולה. היו לה עשרות חברים מכל גווני הקשת ומכל רחבי הארץ, וכל מי שפגש בה התאהב מיד ורצה להישאר בקרבתה. היא הייתה חברת אמת, מכילה ונטולת שיפוטיות, ראתה לעומק ליבם של אנשים ותמיד שאפה לעזור, לעשות טוב ולהשכין שלום.
בסוף אוקטובר 2023 הייתה אמורה להתחיל את השנה הרביעית והאחרונה ללימודי התואר.
בערב שמחת תורה תשפ"ד, יום שישי 6.10.2023 נסעה לפסטיבל המוזיקה "סופרנובה" שנערך בנגב המערבי, סמוך לקיבוץ רעים. ענבר הגיעה לפסטיבל כמתנדבת, על מנת לספק תמיכה למבלים שאינם חשים בטוב. היא תכננה ללכת אחרי המסיבה, במוצאי שבת, למשחק כדורגל עם נועם ולהמשיך משם לחופשה בסיני.
בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרבות באותו יום.
בבוקר זה החלה מלחמה.
עם תחילת מטח הרקטות, לאחר שלא הצליחה לברוח עם הרכב, ענבר מצאה מחסה מתחת לבמת המסיבה. כששמעה שמחבלים חדרו למתחם ושהם מתקרבים לאזור הבמה, נסה משם והחלה לחפש מקום מסתור אחר.
היא רצה צפונה והגיעה למטעים שליד קיבוץ בארי, שם נתפסה על ידי חוליית מחבלי חמאס. ענבר סירבה ליפול בשבי ונאבקה במחבלים בכל כוחותיה, הם ירו בה וחטפו אותה לרצועת עזה.
מעל 3,000 מבלים השתתפו בפסטיבל המוזיקה "סופרנובה", מאות מהם נרצחו על ידי מחבלי החמאס באותו יום ועשרות נוספים נחטפו לרצועת עזה.
במשך יותר מחודשיים לא ידעה המשפחה מה מצבה של ענבר. המאבק הציבורי לשחרורה מהשבי סחף אנשים רבים, בהם גם אומני גרפיטי, שציירו את הסלוגן "Free Pink" על גבי קירות, גשרים ומקומות בולטים בכל רחבי הארץ והעולם.
ב-16.12.2023 הותר לפרסום שענבר נרצחה בשבעה באוקטובר, ומאז מוחזקת כחללה בשבי חמאס.
ב-15.10.2025 הוחזר ארונה לקבורה בישראל, במסגרת עסקת החטופים השלישית והאחרונה בין ישראל לחמאס.
ענבר הימן נרצחה על ידי מחבלי החמאס ונחטפה לעזה ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), לאחר שהתנדבה בפסטיבל המוזיקה "סופרנובה". בת 27 הייתה בהירצחה. הובאה למנוחות ביום כ"ה בתשרי תשפ"ו (17.10.2025) בבית העלמין ירקון בפתח תקווה. הותירה אחריה הורים ואח.
משפחתה של ענבר הציבה על קברה מצבה מיוחדת בצבע ורוד, עליה נחקקו המילים: "יפה שלנו, תמשיכי לרקוד למעלה ולצבוע את השמיים בוורוד. אוהבים אותך תמיד לתמיד".
אימה, יפעת, ספדה לה: "לא האמנתי, יפה שלי, שאחרי שנתיים בסוף תחזרי אלינו. חיכינו חודש ועוד חודש, עסקה ועוד עסקה, ובסוף באת. כי את האחרונה. בגלל שאת אישיות שעוזרת לכולם, שפשוט חיכית שכל אנשי ה'נובה' יבואו, ואת בסוף היית האחרונה...
"איך מגדלים ילדה כזאת מוארת ויפה שעוזרת לכולם ותמיד שמה את עצמה בסוף? גם לי עזרת. תמיד אמרת לי: 'אימא, תעשי תמיד מה שטוב לך. את הכי יפה בעולם'... את הבת שלי וגם החברה הכי טובה שלי, אין אחד שפוגש אותך ולא נגעת לו בלב... נוחי לך, מלאכית ורודה שלי, אני מבטיחה לך שלא נשכח אותך אף פעם".
בן זוגה, נועם, ספד: "רציתי להגיד לך תודה שהיית בחיים שלי. שינית אותם, גרמת לי להרגיש דברים שלא חשבתי שאזכה, למדתי מה זה לאהוב באמת. זה הכול בזכותך.... היית הבן אדם הכי חי בעולם, וככה אני רוצה לזכור אותך".
יוזמות רבות נעשו להנצחתה של ענבר, בהן תערוכות של עבודותיה, שירים שנכתבו לזכרה וציורי גרפיטי שנוצרו בהשראתה.
על ענבר נכתב ערך בוויקיפדיה, אנציקלופדיית הרשת.
חברת "טמבור" הוסיפה למניפת הגוונים שלה את גוון הוורוד המזוהה עם ענבר, וקראה לו "ורוד לנצח", לזכרה.