אורי טשרניחובסקי ז"ל

קורות חיים

אורי, בנם של סיגלית ושי, נולד בפתח תקווה ביום כ"ח באייר תשנ"ד (09.05.1994). ילד אמצעי במשפחה, אח להילה ולהדי חזקיה.

גדל בפתח תקווה, למד בבית הספר היסודי הדתי למדעים "דעת מבינים" בעיר, ובישיבת "בני עקיבא קריית הרצוג" בבני ברק. ילד מקסים ושובה לב, אהב לשחק כדורגל והיה אוהד שרוף של קבוצת "ליברפול".

בצבא שירת בתפקיד מסווג במערך המודיעין של חיל האוויר, ולאחר השחרור טס לטיול ארוך באוסטרליה, ניו זילנד ומדינות נוספות. הוא אהב מאוד לטייל והרבה לבקר בחו"ל, ובכל תחנה בחייו, בארץ ובעולם, אסף עשרות חברים חדשים.

בשלוש השנים האחרונות לחייו למד הנדסת חשמל באוניברסיטת "בן גוריון" בבאר שבע, והתגורר בעיר בדירת שותפים. באוקטובר 2023 היה אמור להתחיל את השנה הרביעית והאחרונה ללימודים.

חבריו ומשפחתו מתארים אותו ככריזמטי וידען, חבר טוב, מסור ומלא בנתינה, שתמיד נחלץ לעזור, גם לזרים גמורים, ומפיץ אור בכל מקום שאליו הוא מגיע.

שיר, חברתו הטובה, כתבה: "אורי הוא בנאדם שלא ישן, לא ניזון, שהיה יכול לא לשתות ולא לאכול ולא לישון ועדיין לתפקד כאדם מן המניין ולצאת למסיבות וללמוד ולתפעל ולשמוח ולהספיק הכול והכול כל יום, כולל לראות את כל נטפליקס ולשמוע מלא שירים... הוא פשוט חי את החיים כל הזמן, הוא לא פספס אף רגע. הוא לא נח, רוצה להספיק ולראות ולהיות עם כולם, ועל הדרך מצליח ללמוד תואר כל כך עמוס".

"את הימים האחרונים שלו הוא העביר באינספור הובלות רהיטים של סטודנטים שהיו צריכים עזרה", כתב בר, חברו הטוב. "כולנו יכולים ללמוד ממנו שיעור ענק לחיים מהי נתינה טהורה לאחר, בלי שום ציפייה לקבל חזרה. אורי היה גם חיית מסיבות. בעיקר מסיבות דירה. הוא אף פעם לא הסתפק באחת. תמיד נכנסנו לדירה אחת ותוך כדי הכוס הראשונה הוא כבר היה מדבר על התחנה השנייה והשלישית. האיש שלא יכל להחמיץ כלום, אלא אם מדובר במועד ב'".

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרבות באותו יום.

בבוקר זה החלה מלחמה.

אורי עבד בתור ברמן בפסטיבל "סופרנובה", שנערך בין ה-6 ל-7 באוקטובר סמוך לקיבוץ רעים וכלל כ-3,000 מבלים. אל הפסטיבל הגיע בליל שישי, קרוב לשעה 2:00 בלילה, יחד עם חברתו הטובה, נועה ארגמני, ובן זוגה אבינתן אור. שעות בודדות לאחר מכן החלה המתקפה.

אורי דאג קודם כול לסובבים אותו. הוא הגיש מים לאנשים שהיו בהלם, דאג לטפל בפצועים, לחבוש ולשים חוסם עורקים כשצריך, ורק כשהבין שחייו בסכנה ממשית, החליט לברוח ולהסתתר ברכבו. שם, ככל הנראה, נורה על ידי המחבלים. במשך מספר ימים נחשב לנעדר, עד שהתקבלה ההודעה על הירצחו.

חבריו, נועה ארגמני ואבינתן אור, נחטפו לרצועת עזה לצד עשרות נוספים, ומעל 380 ממשתתפי המסיבה נרצחו.

אורי טשרניחובסקי נרצח בפסטיבל "סופרנובה", סמוך לקיבוץ רעים, בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023). בן 29 היה במותו. הובא למנוחות בבית העלמין סגולה, פתח תקווה. הותיר אחריו הורים, אח ואחות וחברים רבים ואוהבים.

על מצבתו חקקה המשפחה את המילים: "עלם חמודות אוהב אדם, רודף חסד ואמת. לאורך נלך, זכרך בלבנו לעד".

אביו, שי, ספד לו: "זה ילד שבכל מקום היה כובש את כולם, רהוט בהתנסחות שלו, תמיד עזר. בעיקר ריגש אותי הרב חנוך בן פאזי, שלימד אותו בשמינית ופנה אליי ואמר לי: 'יש אלפי תלמידים שעברו דרכי. מה שייחד את אורי זו דרך הארץ שלו, הוא התבטא באופן שהשאיר חותם בכל מקום ולכן תמיד היה מוקף בחברים'".

אימו, סיגלית, כתבה: "ילד יפה שלי, נסיך הכתר של אמא, היית נס, היית פלא – ועודך!! בנדיבות הנפש שבה ניחנת, באצילות הליכותיך, בחוכמת ליבך, במידותיך הטובות ובערכיך. איך מתרגלים לחיות עם ילד שאיננו? איך חיים בלי בן שכמותך? לנצח אבכה את חסרונך".

"אורי עשה בשבילי המון", כתבה שותפתו לדירה, נועה. "תמך בי כשהייתי עצובה, הצחיק אותי עד שאני אחייך ולא נתן לי להישאר בוכה לעולם. דאג לי ולכולם. ביום שישי לפני האסון התברכנו בזמן אחרון עם אורי, נדב ואני. היינו שותפים כמו אחים, לא שותפים קלאסיים בבאר שבע. כולם היו מסתכלים עלינו בצורה מוזרה, 'איך אתם חיים ככה? זה מוזר'. היינו משפחה. ונתנו לנו את הרגעים האחרונים אתו כמשפחה. נסענו שלושתנו בקארברים לפארק הסופרים, הקפצנו ודיברנו. היו לנו רגעים תמימים וטהורים אחרונים עם אורי. וגם שם בפארק כל רגע עבר מישהו ואמר לו שלום, כי ככה אורי היה. איש של אנשים. מתגעגעת אליך ואוהבת אותך מאוד".

פרויקט העשייה החברתית של אגודת הסטודנטים באוניברסיטת "בן גוריון", "עושים רחוב", יזם את שיפוץ גינת אלכסנדר בעיר לזכרו של אורי. הוא הונצח גם במסגרת יריד שנערך בגינה המשופצת.