סמל ישראל טיבור דוד ז"ל

קורות חיים

דוד בן יצחק ופרידה, נולד ביום י"ח בטבת ת"ש (30.12.1939), בעיר דברצין שבהונגריה. לאחר שיצא בשלום מן הגהינום הנאצי, סיים בית-ספר יסודי בארץ מולדתו ובשנת 1957 עלה ארצה. את צעדיו הראשונים עשה בקיבוץ בלימוד השפה העברית, בבדידות ממשפחתו אשר נותרה בהונגריה.

ישראל התגייס לצה"ל במחצית פברואר 1958 ובשל היותו בעל מקצוע טכני הוצב ליחידה מקצועית בחיל החימוש. הוא עבר קורס מקצועי והוסמך כנהג חילוץ. לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר הועבר לשירות מילואים ועם יחידת המילואים שלו השתתף במלחמת ששת הימים ואף נענד באות המלחמה.

בשנת 1961 התאחדה משפחת דוד, הוריו ושתיים משלוש אחיותיו עלו ארצה והתיישבו בראשון לציון. ישראל, אשר הספיק להשתלב בחברה השיראלית, ליווה את משפחתו בקליטתה בארץ.

לימים פגש את אילנה ויחד הקימו בית ומשפחה בעיר פתח תקוה. החיים במחיצתו של ישראל היו נסוכי ביטחון, הוא מתאפיין בחריצות, אחריות, אופטימיות ואמונה בעתיד לבוא. בשנת 1966 נולדה בעת לזוג הצעיר. ישראל הפך לאב גאה ביותר, חם ואוהב.

בשנת 1969 נקרא שוב לשירות מילואים. הפעם, ההחלטה לצאת למילואים לא היתה קלה. המחשבה כי זוגתו תישא בעול היום-יום לבדה, בהיותה בחודשים הראשונים להריונה השני, הכבידה עליו. ישראל והצב בתפקיד נהג חילוץ בתעלת סואץ.

ביום כ"ט בתמוז תשכ"ט (14.7.1969) עלה רכבו על מוקש והוא נפל בעת מילוי תפקידו ליד תעלת-סואץ והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. הניח אישה הרה ובת. כעבור חודשים ספורים, אל תוך עצבות וכאב, נולד בנו הנושא את שמו.

במכתב תנחומים למשפחה, כתב מפקדו: "היה בעל מקצוע למופת, חייל ואדם מסור ביותר לכל מעשה ופעולה שעשה, היה אהוד וחביב על חבריו ועל מפקדיו".

ישראל היה בעל דפוסי התנהגות אירופאים: נעים הליכות, אופטימי וחם, אהוד על הבריות, צנוע, עניו ושקט בפועלו. ישראל נגדע בטרם עת. משפחתו נושאת בעצב וכאב גדול על כי לא ניתנה להם הזכות להמשיך ולהכיר את האדם אשר היה לנו בן, אח בעל ואב.

בן 30 היה בנופלו.

יהי זכרו ברוך.