קורות חיים
שמעון, בן עליזה ומשה, נולד בקזבלנקה שבמרוקו בשנת תש"ז (1947). בן למשפחה מרובת ילדים, אחיהם של יוסי, בנימין, דוד, מרים, פיבי, שושנה, שולה, עמרם, אלי ואברהם. המשפחה עלתה לישראל בחודש אפריל 1954, והתגוררה בפתח תקווה. שמעון סיים 12 שנות לימוד, התגייס לצה"ל ושירת בחיל הנדסה-קרבית.
שמעון נישא פעמיים, והיה אב לחמישה ילדים: אופיר, גילי, לימור, לידור וליאור. לפרנסתו עבד בתור סניטר בבתי חולים שונים, בהם בית לוינשטיין. לימים היה לנהג מונית, בתחילה כשכיר ולאחר מכן רכש מונית משלו.
על שמעון נאמר כי "ידע לעשות שמח", אדם מלא שמחת חיים שנהג לשיר ולשמח את מכיריו ואוהביו. מקורביו מעידים על היותו אדם הגון, ישר ונאמן, שאהב לעבוד ולחיות בכבוד. אדם שנהג לעזור ולתמוך בכל מי שיכל.
ביום חמישי כ"ח בטבת תשמ"ט (05.01.1989) עלו למוניתו של שמעון כמה מחבלים במסווה של נוסעים. ליד צומת יקיר שבשומרון התנפלו עליו המחבלים, התפתח מאבק ובמהלכו נורו מספר יריות. שמעון הצליח לחמוק מהמונית, אך המחבלים רדפו אחריו וירו בו שוב מטווח קצר. הוא נפגע, רץ חזרה לכביש אך נפל ומת, מתבוסס בדמו.
המחבלים נמלטו עם המונית, וזו נמצאה נטושה כעבור יום בשביל עפר צדדי.
שמעון היה בן 42 במותו, הותיר אחריו חמישה ילדים, אם, אחים ואחיות. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בפתח תקווה (סגולה).
לזכרו של שמעון הוקם גלעד בצומת בו נרצח. הצומת נקרא היום על שמו - צומת יקיר שמעון.