סגן ניסים משה-חי בסיסו עטיה ז"ל

קורות חיים

נסים משה-חי, בן יצחק וג'מילה, נולד בשנת 1927 בשכונת נחלת-ציון בירושלים. ילד ששי למשפחה עניה ורבת-נפשות. למד בתלמוד-תורה ובבית-ספר עממי. למד את מלאכת הסנדלרות והיה חבר ומדריך ב"הנוער העובד". הקדיש ממרצו לטיפול בנוער העזוב בירושלים.

בן 16 התגייס לפלמ"ח, למרות התנגדות הוריו שראו בו את משענתם היחידה. מאז לא נעדר מקומו בין הפעילים ב"שורה". הוא צורף לפלוגה ח'. בנובמבר 44 התנדב ליחידת "השחר" - יחידת המסתערבים הסודית של הפלמ"ח.

השתתף בהורדת המעפילים לחופי הארץ, בפריצה לעתלית ובפיצוץ משטרות-החוף, בסידנא עלי וגבעת אולגה. עין הבולשת האנגלית עקבה אחריו, אך הוא הוסיף לפעול ובאומץ-לבו ומהירות החלטתו ביצע בהצלחה כמה וכמה פעולות מסוכנות. תמיד מוכן למלא תפקידיו ללא הסוס.

אנשי המחלקה הערבית של הפלמ"ח פעלו בתקופת מלחמת העולם השניה ובמלחמת העצמאות בכפרים הערביים בארץ ובמדינות ערב, במשימות חבלה ומודיעין. רבים מהבחורים היו צריכים לעזוב כדי לעזור לפרנסת המשפחה, אבל נסים לא הושפע, הוא נשאר למרות הלחץ של הוריו בכל פעם שיצא לחופש.

עטיה השתתף במצוד אחרי קפטן ברוס, קצין בולשת בריטי שהשתתף בחקירה ובעינוי של אנשי פלמ"ח מהיישוב ביריה ליד צפת. הוחלט לנקום בו. הוא ידע שרודפים אחריו ועבר מהצפון לירושלים, לבנין המטה של הבולשת - בבנין ג'נרלי. היה מסובך לעקוב אחריו כי כל האיזור היה מוקף גדרות תיל. פנו לעזרה למחלקת המסתערבים ועטיה נשלח. לבש בגדים של ערבי פשוט, קנה גרעינים, לקח מחרוזת תפילה, התיישב על המדרכה מול שער הכניסה ופיצח גרעינים. בדרך זו הצליח לתפוס מתי ברוס יוצא ונכנס לבנין. הוא מילא את התפקיד על הצד הטוב ביותר.

יום אחד נתפס קפטן ברוס ליד קולנוע ציון וזוג נאהבים מתחזים ירה בו. אחותו של עטיה מספרת: "הם באו אלי באותו ערב להחליף בגדים, הוא ועוד בחורה. הוא אמר לי: "הערב, אם אני מצליח, נבוא אלייך, נשתה לחיים".

השליחות בבית נבאללה בדצמבר 1947 היתה אחת השליחויות הראשונות שלו בקרב האוכלוסיה הערבית. אנשי בית נבאללה רצחו נוסעי אוטובוס שנסע לבן שמן והיה צריך להביא ידיעות כדי להכין פעולת נקם. עטיה היה צריך לדווח מה קורה באיזור, שהיה מוגן על ידי הלגיון הערבי. הכיסוי שלו היה ספר. הוא לקח מזודה עם מכונת גילוח תער וסבון, לפני היציאה תרגל על חבריו. אז לא היה צריך לדעת הרבה, בשביל להיות ספר. עטיה לא חזר. מה שיודעים הוא שלקחו אותו לשדה, ירו בו וקברו אותו בקטע בין רמלה לבית נבאללה. נפל ב-22.12.1947 מקום קבורתו לא ידוע. אחרי מותו הוענקה לו דרגת סרן.

בן 20 בנפלו.

מצבה לזכרו הוקמה בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.