קורות חיים
גפני (בומבי) בנימין בן יעקב ושרה, נולד ביום כ' בתמוז תר"פ בפתח-תקוה. דור שלישי בארץ. אחרי סיימו בית-ספר עממי למד מלאכת מכונן והחל לעבוד בה. הנער נשא בחובו את מורשת הדורות: בעודו תלמיד בבית-הספר המה לבו לגורל אחיו אשר לא ידעם פנים, בגיטו וארשה, ומלחמתם הטראגית-עילאית הלהיבה את נפשו. מתוך הכרת חובה זו נשא את כל התלאות בשירותו בפלמ"ח בסדום ובמקומות אחרים בארץ, ואחר-כך, בשנתו ה-18, במלחמת-ההגנה על הישוב מראשית ההתקפה הערבית. בקרב על כיבוש קטמון בירושלים נפצע בידו ונרפא.
השתתף בקרב על הקסטל וביתר הפעולות בהגנה על הדרך לירושלים. יום לפני הפוגה א' בשובו מפעולה במעלה-החמישה לבסיסו בקרית-ענבים, נפצע קשה ברסיס פגז והובא לבית-החולים בירושלים. ידע כי קצו קרוב וביקש להגיד בשמו למשפחתו, כי למען המולדת הלך ועל מזבח המולדת נפל, וביום המחרת, ה' בסיון תש"ח (12.6.1948) יצאה נשמתו.
בדברי הספד של חברו לגדוד "הפורצים" נכתב בין היתר:"הלכת, אם כי ידעת מה צפוי לאדם היוצא לשחרר מולדת מידיד אויב פולש. הלכת ולא חיכית לקריאה. היית בין הראשונים שנטלו על שכמם את המרות. היה ברור לך תפקיד יהודי בארצו."
נקבר בסנהדריה והועבר למנוחות להר-הרצל בירושלים ביום 20.9.1951.