רב"ט גל יבגני טרבוקוב ז"ל

קורות חיים

גל נולד ב-י"ז בניסן תשמ"ט (22.4.1989) בעיר מינסק בבלרוסיה. בגיל חודש וחצי עבר גל עם משפחתו לעיר קייב, בירתה של אוקראינה. שם התגורר גל עד גיל שנה וחצי. לאחר מכן חזרה המשפחה למינסק ובגיל שנתיים וחצי, בשנת 1991 עלה גל לארץ ישראל כרצונה של המשפחה לחיות במדינת היהודים.

בגיל שלוש וחצי גל הלך לגן נחמה ולאחר מכן לבית הספר "אור ניר" בפתח תקוה ומשם המשיך לחט"ב פיינשטיין. ושם פגש חברים חדשים.

גל רצה להיות מורה וכפי שציין בעבודת שורשים אותה ביצע, בראשי התיבות של שמו - יבגני:"

י - יש דברים שרוצה אני להיות, ולכן עוד לא החלטתי מה לעשות;

ב - בוודאי שאחליט בקרוב... אני חושב;

ג - גדול אני אהיה עד שאחליט, אבל זה לא נורא;

נ - נגיד בעוד שנתיים, נגיד בעוד שנה...;

י - יכול להיות שאהיה מורה. אם כן - אז לא נורא."

גל סיים את לימודיו באהבה בבית הספר "עמל ב'" בפ"ת במגמה ביוטכנולוגית.

גל אהב את חבריו ומוריו, והם אהבו אותו. המחנכת שלו תמיד אמרה שלגל יש כל כך הרבה חן כך שאי אפשר לכעוס עליו.

בין תחביביו הרבים של גל: משחקי טניס, לשמוע מוסיקה, לנגן על גיטרה בס, משחקי מחשב ומשחקי חברה המצריכים מחשבה ודמיון. היה לו כישרון נפלא לציור; הוא צייר מאות קריקטורות, אך גם סגנונות אחרים של ציור. גל כתב שירים ותסריט למשחק באינטרנט. כמו כן גל אהב לאתגר את עצמו בקריאת ספרים עבי כרס באנגלית. אמו של גל מציינת כי גל היה אדם מגוון בעל אשכולות ואמן בנשמתו. נושאים רבים עניינו אותו, ובכל אחד מהם חקר והעמיק ורכש ידע רב.

גל היה חבר מסור ונאמן, ונתן תחושה לכל אדם כאילו בשבילו הוא החשוב ביותר. חברים רבים היו לו, וכולם החשיבו אותו כחבר הטוב ביותר שלהם.

עם גיוסו לצה"ל, ב-7.10.2007, הוצב גל בחיל הלוגיסטיקה. מספרת אמו: "כשהתגייס אמרתי לו: 'זאת חוויה, אולי אחת מהחוויות המרגשות והחשובות בחיים. אתה תלמד לעשות דברים שונים ממה שעשית עד היום, תפגוש אנשים חדשים.'?" ואמנם, גיוסו של גל סימל תקופה חדשה ומרתקת המזמנת התנסויות ואתגרים. הוא החל קורס נהיגה, ורכש במהרה את אהבת החברים והמפקדים. לקראת סיום הטירונות עיצב למחלקתו את חולצת הסיום המסורתית, שעליה התנוסס ציור קומיקס פרי עטו.

את הטירונות סיים גל בהצטיינות, ולאחריה הוצב בגדוד ההובלה 6920 כנהג משאית. בתוך זמן לא רב גילו מפקדיו את הפוטנציאל הטמון בו, והציעו לו לצאת לקורס קצינים. "היו לו קב"א [קבוצת איכות] 55, אנגלית מצוינת וכישורים רבים," אומרת בעצב אמו, "הוא רצה ללמוד, לנסוע ולעבוד בעולם. היו לו חלומות ותקווה לחיים מלאים ומעניינים." אלא שגל לא הספיק להגשים אף לא אחת מתכניותיו.

רב-טוראי גל טרבוקוב נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"ד בניסן תשס"ח (29.4.2008), שבוע לפני תחילת קורס הקצינים שאליו אמור היה לצאת. גל נהרג בתאונת דרכים שאירעה בעת שנהג במשאית בוואדי ערה, בכביש 65 לכיוון צפון, והוא בן תשע-עשרה. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי "סגולה" שבפתח תקווה. בהלוויתו כל אדם בכה על אובדן החבר הטוב ביותר שלו. גל הותיר אחריו זוג הורים, טניה ודימה, אח ואחות מתגעגעים - דין ומלאני.

בעיזבונו של גל נותרו שירים, ציורים ואיורים רבים. את השיר "שלום", שכתב כשהיה בכיתה י', גילתה אמו רק במהלך ה"שבעה": "?'שלום,' אמר אדם קטן, אדם אפור, / 'שלום,' אמר ונעלם. / כי הוא קטן והצללים גדולים. // ואיש לא שמע את מילותיו / ושלום יחיד, שלום בודד, / נמחה מן העולם. / וירח לא האיר את הצללים, / כי הוא קטן והצללים גדולים. // אדם נוסף אמר שלום, / אדם קטן, אדם אפור. / אך אל תתנו גם לו / להיעלם, להתפוגג, / שמעו את מילתו, 'שלום', / ולא יהיו עוד צללים, / כי האור יהיה גדול והם יהיו קטנים."

בריאיון שנערך עם טניה, אמו של גל, שהתפרסם בעיתון "במחנה" הסבירה האם את הרעיון שעמד מאחורי כתיבת השיר: "אם לא להציל את העולם, אז לפחות להקשיב ולעזור לאנשים - על זה בעצם מדבר השיר."

את ציוריו ורישומיו של גל, ממשיכה טניה ומספרת, לא היה צורך לגלות. כל מי שהכיר אותו ידע עליהם. במהלך השיעורים שבבית הספר היה גל תמיד עסוק ברישומים, ואיורים עמוסי פרטים מצאו את דרכם לנייר מחברת משובץ. לא בכדי נכתב בספרי המחזור שהוא "הפיקאסו" של הכיתה. טניה אינה יודעת מאין קיבל גל את הכישרון לציור - לא ממנה או מאביו דימה, היא אומרת; היה זה משהו טבעי שפרץ ממנו: "הוא לא דיבר על זה - פשוט צייר. ככה הוא ביטא את עצמו."

ציוריו של גל נאספו במשך השנים ונשמרו בקלסרים; "אנחנו אולי לא חשבנו שהם ציורים של פיקאסו, אבל היום, הציורים שהותיר אחריו מקבלים בלבנו משמעות וחשיבות כמו ציוריו של האמן הגדול בעולם."

לאחר מותו ארגנה טניה מחדש את מאות הציורים, ואת חלקם תלתה על הקיר. חדרו נותר כשהיה: גיטרת הבס, המחשב, הבגדים.

טניה מעידה כי הקשר ששרר בינה לבין גל היה מיוחד במינו - חברי ופתוח, הרבה מעבר ליחסי אם ובנה. "לפעמים," היא מספרת, "הוא היה נעמד לצדי, כורך ידו סביב כתפי ושואל בהתלוצצות: 'מה פרח כמוך עושה במקום כזה? אפשר להכיר אותך?'?"

באלבומי התמונות שפרסה טניה בעת הריאיון, נראה בכל התצלומים בחור תמיר וחייכן בעל עיניים ירוקות. את הקעקוע של "עץ החיים", שהתנוסס על גבו, זכתה לראות רק בתמונה, לאחר מותו. "גל אהב את החיים," היא מסכמת, "הוא רצה לטעום וללמוד מהכול. חייו היו קצרים - אך מלאים באהבה, בשמחה, באמנות ובמוזיקה. חיים מאושרים. הוא היה יפה תואר, שמח ואופטימי, אוהב לעזור ולתמוך. תמיד היה שם בשביל כל מי שהיה זקוק לו. ככה אזכור אותו."