קורות חיים
איציק בן שני לשולה ודוד, אח ליוסי, דנה ונאור, גדל בשכונת תקומה שבפתח תקווה, למד בביה"ס היסודי שימעוני וסיים את לימודי התיכון בשיבוח גדול ממוריו בתיכון בעקבות ציוניו הגבוהים.
יצחק היה ילד שקט, אוהב לצחוק, עצמאי ואהב לשחק כדורסל עם חבריו בגילו הצעיר וכמובן כמו כל נער מתבגר אהב לצאת למסיבות עם חברים.
איציק היה חזק בתחום המתמטיקה בביה"ס וחבריו מספרים שכשהיה צריך עזרה במתמטיקה ביקש מחבריו שיבואו אליו בשביל לעזור לו לפענח תרגיל ולבסוף היה מצליח ללא כל עזרה. בסובלנות אין קץ היה מסביר ומלמד את חבריו כל שידע לפצח ולפענח תרגילים ונוסחאות חדשות. דמותו "הבלתי מנוצחת" הכריעה בכל דבר שנגע מתחום המתמטיקה ועד האלקטרוניקה.
יכולת ההסתכלות העמוקה בנפש הכלב, ההקשבה והנתינה הובילה אותו לבחור בשרות ביחידת עוקץ המובחרת לאחר יחידת דובדבן.
איציק אהב את תפקידו ונהנה להתמקצע בו. ידיעותיו הרבות בתחום אילוף הכלבים הייתה גאוותו. איציק היה למאלף כלבים אשר אהב את תפקידו ונהנה להתמקצע בו והפך לדמות מאלף הכלבים הנערץ שניתן להתחקות אחריו.
הוריו מספרים איך כילד סקרן היה צופה מרותק ממש בתוכניות על גוף האדם, בעלי חיים וטבע, ותמיד היה בו הרצון לדעת יותר ולשאוף למצוינות הן בידיעותיו והן במעשיו. ציוני מושרש לשרת את ארצו כלוחם קרבי מתוך אמונה מלאה להגן ולתרום בכל שיוכל שלא ככל נער בן עשרים אשר מתחבט בשאלות קיומיות, איציק ידע להעריך וליהנות באושר גדול גם מהדברים הקטנים שבונים חיים שלמים בנוכחותו תמיד השרה על סובבו שלוות נפש כי באמונתו הלך עם הרגש, האהבה וההיגיון שהובילו אותו לשלמותו הפנימית - עד יום מותו.
יצחק נרצח במחנה האימונים בלכיש באזור בית גוברין.
איבדנו ילד, אח וחבר – ונשאר לנו מלאך ששומר.
נקבר בפתח-תקווה בבית העלמין סגולה.
הותיר הורים, אחות - דנה ושני אחים - יוסי ונאור