רס"ר אליעזר ליביו מוסקוביץ ז"ל

קורות חיים

בן בלה וליקה, נולד ביום י"ז בתשרי תשכ"ג 15.10.1962)) בעיר יאסי שברומניה, בן יחיד להורים ניצולי שואה. אליעזר נקרא על שם סבו שנרצח בפוגרום ביאסי.

בשנת 1971 והוא בן 8, עלתה המשפחה ארצה והשתקעה בפתח תקווה, שם גדל והתחנך. אליעזר למד בבית-הספר היסודי "קפלן" ובבית הספר התיכון עמל ב' במגמת אלקטרוניקה.

אליעזר היה אדם ישר באופיו וחתר תמיד לצדק ולשוויון. הוא ניחן בנינוחות רבה ואהב לסייע לכל מי שביקש את עזרתו. חבריו מספרים, כי תמיד נהג לחלוק עימם בכל, והעזרה לזולת איפיינה אותו בכל התחומים.

אליעזר התייחד במסירותו ודאגתו להוריו וברצונו לסייע להם בכל דרך אפשרית. הוריו מספרים שהוא היה כל עולמם. חבריו ובני משפחתו מציינים את נדיבות ליבו ותרומתו לכל הסובב אותו, ומתארים אותו כאדם מיוחד במינו, עדין נפש, אדם מאמין, נעים הליכות וצנוע במיוחד, בעל לב זהב וידי זהב ואהוב על כל מכריו.

מעבר לאהבת האדם, גילה אליעזר רגישות רבה לבעלי החיים. הוא גידל באהבה וחום במשך 12 שנה את כלב המשפחה, שקיבל מהוריו בעודו גור.

אליעזר אהב מוזיקה בכלל ומוזיקה קלאסית בפרט. בילדותו למד לנגן בכינור אולם לא התמיד בנגינה בבגרותו על אף הכישרון שגילה.

בראשית אוקטובר 1980 גויס אליעזר לצה"ל ושירת בחיל-החימוש. מפקדיו ראו בו חייל שניחן ברצון עז לשרת ובנכונות גבוהה לסייע בכל עת.

אליעזר, בעל קומה תמירה במיוחד וחובב ספורט, אהב לשחק כדורסל בשעות הפנאי ונהג להתאמן בקראטה.

הוא היה אדם מאמין, פקד את בית-הכנסת בשבתות ובחגים, גילה עניין במצוות ובמנהגי ישראל, אהב להניח תפילין ולקרוא פרקי תפילה.

אליעזר גילה עניין רב באדריכלות נוף. טייל במחוזות ירוקים ובפארקים ברחבי הארץ ונהג לתעד במצלמתו נופים, צמחייה, גנים ומקומות הטובלים בירק.

הוא יישם את הידע שצבר בתחום האלקטרוניקה והמכניקה בפירוק ובהרכבה מחדש של מכשירי חשמל ואלקטרוניקה וכלי בית שונים ויצר תבניות ייחודיות לשימושים שונים. יכולותיו באו לידי ביטוי בשירותו הסדיר בחיל-החימוש ובשירות המילואים בחיל- התחזוקה. המשמעת העצמית והאמונה בחיוניות מערך המילואים בצה"ל הניעו אותו לבצע את עבודתו באחריות ובמסירות רבה.

אליעזר למד ועבד בתחום האלקטרוניקה והמחשבים הן במסגרת הצבאית ובמסגרת האזרחית כאחת.

בשנים האחרונות לחייו עבד כקצין ביטחון במוסדות חינוך בבני ברק. באחד המכתבים שקיבלו הוריו לאחר מותו נכתב: "אליעזר היה אהוב על כל התלמידים בבית-ספרנו, על הצוות החינוכי והמנהלי ועל השכנים באזור בית הספר. הוא העניק לכולם אהבה בשפע. חיוכו לא ימוש מאיתנו לעולם."

ביום 15.10.2002, יום הולדתו הארבעים, נקרא אליעזר לשירות מילואים. ביום ט"ו בחשוון תשס"ג 21.10.2002)), לאחר שסיים את תפקידו בבסיס, עשה אליעזר את דרכו מהבסיס בצפון הארץ אל בית הוריו בפתח תקווה. בצומת גולני עלה לאוטובוס שהגיע מקרית שמונה בדרך לתל אביב אולם נאלץ להחליף אוטובוס עקב תקלה. הוא החליט לעלות על קו 841, "כדי להגיע מהר יותר הביתה," כפי שהספיק לומר להוריו בשיחת הטלפון האחרונה שקיים עימם. בשעה 16:21 נהרג אליעזר כאשר מכונית תופת התפוצצה סמוך לאוטובוס שבו נסע בצומת כרכור. בפיגוע נהרגו 14 בני אדם.

רס"ר אליעזר מוסקוביץ הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בפתח תקווה. הוא הותיר אחריו הורים וחברה, דבורה, שהתעתד לשאתה לאישה.

הוריו של אליעזר הנציחו את זיכרו בהכנסת ספרי קודש ותשמישי קדושה לבית-הכנסת הקהילתי. מדי שנה, ביום הספורט הבינלאומי, נערך טורניר קט-רגל לזיכרו במתנ"ס השכונתי.

בפברואר 2005 הקימו בבית-ספר "קפלן" פינת יהדות על שמו של אליעזר ז"ל. ההנהלה ומועצת התלמידים בחרו להנציחו בפינת היהדות בשל קירבתו של אליעזר לדת. חנוכת הפינה נערכה בטקס מאוד מרגש בנוכחות נציגים בכירים מעירית פתח תקווה, נציגי יד לבנים ונציגי המשפחה והחברים. הודגש בטקס כי אליעזר משמש מודל לחיקוי, לחינוך וערכים וברוח זו כל כיתה למדה להכיר את דמותו ומורשתו.