רב"ט ענבל טווסי ז"ל

קורות חיים

בת שלומית ואיתן. נולדה ביום כ"ז בסיוון תשל"ו (25.6.1976), בפתח תקווה. בת יחידה להוריה. ענבל למדה בבית-הספר היסודי "ביאליק" בפתח תקווה, בחטיבת הביניים "עלומים" ובבית-הספר התיכון "אחד העם" במגמה ספרותית, שם גם זכתה לכינוי - טווסי. ילדה ג'ינג'ית עם עיניים צוחקות יפהפיות. שובבה ותוססת, מלאת שמחת חיים ואופטימית ותמיד שמחה בחלקה. ענבל היתה פעילה בתנועת "הצופים", בילדותה כחניכה ובנעוריה כמדריכה. היתה נערה רגישה לצדק ולמוסר, שנלחמה בעקשנות על דעותיה, מודעת ליכולתה ולכישוריה וכן לדמותה המובילה. אהבה לעזור, לתת עצה, לעודד ולתמוך. ידעה להתמודד עם קשיים ובכך לחזק את הקרובים לה. ספגה בביתה ערכים, חוזק, אומץ ומוטיבציה, שאפיינו את אישיותה בחייה הקצרים.

במחצית חודש ינואר 1995, גויסה ענבל לשירות חובה בצה"ל והוצבה לחיל האוויר. היא נבחרה לצאת לקורס צילום, שבסיומו נשלחה לשרת בגף צילום בבסיס חיל האוויר בתל נוף, בתפקיד צלמת אוויר. מהרגע הראשון עם חיוך שופע, שיניים צחורות והמון ג'ינג'ים מחייכים. טעונה במרץ ומלאת שמחת חיים, התקדמה ענבל במהירות במסלול ההכשרה והפכה למ"ע עבודות עוד בטרם קיבלה תפקיד ראש צוות. ענבל אנחנו זוכרים אותך בת 19 ומשהו, שובבות בעיניים, אוהבת לצלם, משרה סביבך אוירה נעימה ותמיד שמחה לעזור.

ענבל למדה במהירות את תפקידה, השתלבה בין חיילי הגף, אהבה את עבודתה והיתה גאה בתפקידה. לדברי מפקדיה, היתה ענבל חיילת יצירתית ומוכשרת, שמילאה את תפקידה בחריצות ובמקצועיות, בעלת כושר ארגון וניהול, מלאת נכונות לעזור. במהלך שירותה קיבלה דרגת רב"ט. בהתלהבות ובהתרגשות עלתה ענבל לטיסתה הראשונה, למילוי תפקידה - צילום תרגיל צבאי ממסוק.

ביום י"א בניסן תשנ"ו (31.3.1996), נפלה ענבל בעת מילוי תפקידה, במסגרת תרגיל, בהתרסק מסוק יסעור מערבית למצפה שלם. ענבל, שנפצעה אנושות, הצליחה להיחלץ מהמסוק והוטסה לבית החולים "הדסה" בירושלים, שם נפטרה מפצעיה. אחד המשפטים האחרונים שהצליחה להגות היה "טפלו בפצועים האחרים". בתאונה זו נספו עוד שישה חיילים - רס"ן אייל גלר, סרן עופר שוורץ, רנ"ג דוד וייצמן, סמל גיא שפיר, רב"ט דורון עזרא ורב"ט ליאור פילגוד. בת עשרים היתה ענבל בנופלה. היא הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בסגולה, בפתח תקווה. הותירה אחריה הורים.

במכתב ניחומים למשפחה השכולה, כתב מפקד היחידה: "קראנו לה טווסי, היה לה חיוך רחב וצחוק מתגלגל, מלאת מרץ וכולה שמחת חיים. לפני שנה הגיעה לטייסת ומן הרגע הראשון השרתה סביבה אווירה חמה ונעימה. ענבל אהבה מאוד לצלם והתקדמה במהירות לרמה מקצועית. כאשר מישהו חיפש עזרה או תמיכה, ענבל תמיד היתה שם..."