טוראי שלומי שלמה שנון ז"ל

קורות חיים

שלמה (שלומי) בן גרשון ומינה, נולד במושב גת-רימון שליד פתח-תקווה ביום ו' בניסן תשכ"ו (27.3.1966). ילד עליז היה, חייכן, עדין ורגיש. בהיותו רך בשנים נסעה משפחתו לאוסטרליה, שם עשה את שנותיו הראשונות. בשובו ארצה החל ללמוד בבית-הספר היסודי "הדר" בפתח תקווה. סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון "בן-צבי" בקיראון במגמה לשרטוט בניין ואדריכלות.

בשנת 1975 הצטרף אל אביו, שיצא בשליחות עבודה לניגריה. אלה היו שנים נפלאות עבורו, מראות אפריקה וטיולים בחוף השנהב, קניה, גאנה ומקומות נוספים. שלומי הרבה לצייר בתקופה זו, הנופים והמראות השפיעו עליו מאוד, וקיבלו ביטוי עמוק בציוריו.

לאחר שנתיים חזר ארצה וסיים את לימודיו. בית הוריו היווה מרכז חברתי. חברים רבים פנו אליו בשעות מצוקה והוא קשוב היה לכול. בשעותיו הפנויות שיחק טניס ואהב מאוד סנפלינג. יפה נפש ואציל רוח, כך מתארים אותו חבריו.

שלומי היה חניך בתנועת הנוער העובד והלומד וספורטאי בעמיצור. ציוריו זכו להערכה רבה בפי כל. היה שקט מטבעו, טוב לב ומאזין לדברי הזולת. היה אהוב על כל יודעיו ומכריו.

בשלהי יולי 1985 התגייס שלומי לצה"ל ושובץ לחיל ההנדסה. הייעוד היה מסלול פיקודי. הוא עבר אימונים קשים ובתקופה זו סבל משברי הליכה קשים.

ביום י"ח בסיוון תשמ"ו (25.6.1986) נפל בעת שירותו. בן 20 בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בפתח תקווה. השאיר אחריו הורים, אח ואחות - דורון וליאת.

המשפחה וחבריו הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה דברי חברים וחלק מאוסף ציוריו של שלומי, הנותנים ביטוי עמוק לעצב הגדול: "קודם זמנו הלך הנער, וצר צר מאוד. / עם המשפחה באבלה, מזילים כל חבריו דמעה..."

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "בשם מפקדיו וחבריו לנשק, אבלים איתכם. שלומי שירת בגדוד בפלוגה מחזורית, פלוגה אשר ייעודה מסלול פיקודי, וזאת היתה משאת נפשו של שלומי".