טוראי אליעזר פלדמן ז"ל

קורות חיים

אליעזר בן יחזקאל ומרים נולד בי"ד אדר א' תרצ"ח 15.2.1938, בפתח תקוה.

בילדותו עברו עליו מחלות שונות, אך לפי דעת הרופאים התגבר עליהן הודות לרצונו החזק.כבר בגן הילדים התבלט בחריפותו ובתפישתו המהירה.

לפי פנית הגננות הוכנס לבי"הס היסודי שנה קודם זמנו. במשך השנים היה תלמיד מצטיין, ועם גמרו את בי"הס העממי קבל סטפנדיה. בגיל 10 נתקבל לסניף בני עקיבא, ומן הרגע הראשון נמשך לפעולות ולחברה. הקשיב קשב רב לדברי מדריכיו, והתפילות בסניף הוו חויה מיוחדת בשבילו.

בחברה תמיד חפש את המשותף, ואהב את הפשטות. במשחקים השתתף מעט מאוד כי על כן שקד על הספרים, ורק כשנלקח ממנו לפעמים ספר בכוח שחק עם חבריו, ובעת משחקו בלט בהתלהבותו. כל מה שעשה עשה בהתלהבות גדולה.

בגיל 13 נכנס לגמנסיה הדתית "ישורון", למרות ששאף ללכת לישיבה, כי חזקה עליו עצת הרופאים, והוא קבל את הגזירה. בתום השנה הראשונה בבי"הס התיכון נשלח לסמינר למדריכים כדי שיקל עליו את הדרכת הצעירים ממנו. שמח מאוד לתפקיד זה וראה את חנוך הצעירים לקיבוץ ולחלוציות. מהסמינר חזר במחלה קשה שריתקה אותו למיטה במשך חדשים רבים, אך רוחו לא נפלה עליו, הוא עודד את חבריו והוריו ובחיוכו האפיני הרגיעם באמרו: "אל תדאגו לי, אני אהיה חיל בריא". ואכן, התגבר גם על מחלה זו, וכאילו למלא את החסר התחיל לעבוד בסניף בני עקיבא ביתר מרץ, ואת זמנו הפנוי הקדיש לפעולות בתנועה. אהב מאוד לבקר בכפר הרואה שם ראה את הדביקות שבתפילה את השבתות בישיבה, שמהן התפעל מאוד. עם זאת לא הזניח וחובתו כלפי הוריו ומשפחתו, להם היה קשור ומסור מאוד. כל מה שעשה, עשה מתוך שמחה ועליצות והשירה ליוותהו בכל מעשיו. לאחיו ואחותו התיחס כעין אב קטן, כשהיו צריכים לעצה ועזרה, אך השתתף אתם במשחקים כחבר.

בגיל 16 הצטרף לגרעין הקיבוצי שבסעד, בו ראה את התגשמות שאיפתו, להן הטיף והכשיר את עצמו.

את הפשטות אהב גם בלבושו, תלבושתו הקבועה היתה חולצתו הלבנה ומכנסי החאקי. לא אהב הפליות ועוות דין. בעד הצדק לחם בכל להט נפשו, את בחינות הבגרות סיים בציונים גבוהים, בעיקר בתלמוד, מתימטיקה והסטוריה, המקצועות האהובים עליו. אחרי בחינות הבגרות, כאשר התעוררו התכניות הרבות על הצעדים הבאים התיעץ כל הזמן עם הוריו. בהסכמתם התגייס במסגרת הנח"ל עם חבריו לגרעין ובתכניתו היה ללמוד באוניברסיטה אגרונומיה, דבר החשוב מאוד בקבוצה, אגב פעולות בבני עקיבא.

גדולה היתה השמחה בבית כאשר בהתיצבו לצבא קבל כושר קרבי. זאת כהוכחה לבריאותו השלמה. כל הגרעין קבל דחיה לחצי שנה על מנת ללמוד בירושלים.

באדר תשט"ז התגייס עם חבריו לבסיס הנח"ל, שם הכל הלך לפי התכנית. הבעיה הדתית שהיתה חשובה בשבילו, בעיקר בצבא, התעוררה רק בשלבים מאוחרים יותר, כאשר יצאו לסידרת שדה. אך שמח מאוד כאשר מדי פעם הצליחו לפתור את הבעיות כהלכה, ברצונו העז התגבר גם על האמונים והאציל מרוחו על חבריו חסוני הגוף אך חלשי הרוח, והצליח לעודדם ולחזקם. בכל עת לא פסקה השירה מפיו. מכתביו היו תמיד מלאי חיים והתלהבות, וגדושי תקווה. עם תום האימונים חלו שינויים בתכניתו לאחר שנבחר לצאת לקורס מכי"ם. דבר זה נתקהו מן החברה אך בכל זאת קבל את ההחלטה באהבה. בקורס התעוררו בעיות שונות אך הודות לרצונו העז ועקשנותו הצליח להתגבר עליהן גם במקרים הקשים ביותר.

עם פרוץ מלחמת סיני הועבר עם חבריו לקוים הקדמיים. לפי דברי מפקדיו הלך בהתלהבות גדולה בקרב הקשה, במעבר המיתלה, והמשיך ללחום בעוז רוח, גם אחרי שנפצע ונחבש, אך כאשר החיש עזרה לחברו הפצוע, השיגו הכדור הגורלי שקפח את פתיל חייו.

ביום כ"ו בחשון תש"יז והוא רק בן י"ט שנה.

הגמנסיה "ישורון" הוציאה חוברת-ציון לזכרו של אליעזר, זכרו הועלה בחורת כסלו-טבת תשי"ז של "זרעים" (בטאון "בני-עקיבא" בארץ) ואף בחוברת כסלו-טבת תשי"ז של "עמודים" (בטאון הקיבוץ הדתי). באייר תשי"ז נפתחה ספריה תורנית על-שמו באולם הגימנסיה "ישורון".