קורות חיים
בנם של הדס ואביב. נולד ביום כ"ב באלול תשס"ב (30.8.2002) בפתח תקווה. אח בכור לשקד והראל.
ברק גדל והתחנך בפתח תקווה. ילד טוב לב, שקט עם חיוך שובה לב ורעמת תלתלים לתפארת. אימו הדס סיפרה כי כנער, כאשר נשאל "מתי אתה מסתפר?" ענה "כשהצבא יכריח אותי". למד בבית הספר היסודי למדעים ולאומנויות ע"ש חיים נחמן ביאליק ובהמשך בתיכון "בן גוריון" בכיתה המדעית. תלמיד למופת, חכם, אכפתי ונדיב, שסיים את לימודיו בהצטיינות יתרה.
ברק חתר למצוינות בכל אשר עשה. מגיל ארבע התאמן בג'ודו, זכה במדליות והיה חבר בנבחרת ישראל. מאמנו ארז תיארו כספורטאי עם נחישות בלתי רגילה, אלוף אמיתי בזירה ומחוצה לה, אשר גם לאחר פציעה לא ויתר וחזר להתחרות. תמיד נהג בכבוד ביריביו וניחם אותם כשהפסידו.
כבן בכור ונכד, הסב נחת וגאווה להוריו, לסביו ולסבתותיו. "האח הכי טוב שיש", כדברי אחיו הראל, שסיפר כי ברק היה עבורו מודל לחיקוי, אדם חזק לא רק פיזית, אלא גם נפשית, חבר טוב שהדריך וסייע, נתן כתף ותמיד עמד לצידו. שקד אחיו שיתף כי מילדות היה ברק הגיבור שהעריץ בשל ההתמדה שגילה, חתירתו למצוינות ודבקותו במטרה.
גם בקרב המשפחה המורחבת היה אהוב על כולם, מבוגרים וצעירים כאחד. עם בני דודיו הקטנים טיפח קשר מיוחד. במפגשים משפחתיים היה האטרקציה המרכזית. הילדים אהבו לטפס ולקפוץ עליו, לשחק עמו ואף להירדם עליו.
כמי שגדל על אהבת הארץ והעם, שאף לשרת בתפקיד משמעותי.
ביום 21.3.2021 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בחיל השריון. עד מהרה בלט במקצועיותו, במסירותו ובכושר מנהיגותו. הוא יצא לקורס מפקדי טנקים ובהמשך לקורס קצינים. בסיום הקורס שימש מפקד מחלקה בגדוד 9, גדוד "עשת", חטיבה 401, ובהמשך כמפקד מחלקה בקורס מפקדי טנקים בגדוד 196, חטיבה 460, עוצבת "בני אור".
כמי שכל חייו סימן לעצמו יעדים והגשימם בנחישות, גם בשירותו עשה חיל וזכה להערכה רבה. מפקדיו הגדירו אותו מנהיג, מקצוען אמיתי, חד כתער ונעים הליכות.
הצוות שלו אהב אותו וסמך עליו. ברק היה עבורם מורה דרך והוביל מתוך דוגמה אישית, תחושת שליחות עמוקה וביטחון בחייליו. בדרכו השקטה והצנועה הצליח לסחוף אחריו את פקודיו. בכישרונו הטבעי כמנהיג, ידע לראות את הפוטנציאל הטמון בכל אחד מהם, השרה עליהם ביטחון במצבים קשים והציב סטנדרטים גבוהים, כל זאת כשהוא שומר תמיד על אווירה טובה בסביבתו ועל חוש ההומור המיוחד שלו.
השירות ביגר ועיצב את אישיותו. ברק פרח בצבא ואהב את העשייה והאתגרים הכרוכים בפיקוד. העיד על כך החיוך התמידי שהיה נסוך על פניו. הוא תכנן להמשיך במסלול פיקודי וחתם על שירות קבע נוסף. מונה לסמ"פ (סגן מפקד פלוגה) ובהמשך אמור היה לצאת לקורס מפקדי פלוגה.
אדם מלא נתינה ואהבת הזולת. חבר טוב שמוכן להירתם לכל משימה, לתת עצה טובה ולהטות אוזן קשבת. ברק היה מסוג האנשים שאפשר לסמוך עליהם בעיניים עצומות. הוא התייחס לכל אדם בכבוד ובדרך ארץ ודאג לאחרים לפני שדאג לעצמו. בחיוכו המאיר, בטוב ליבו, בצניעותו ובנועם הליכותיו נכנס ללב של כל מי שפגש.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
לאחר ימי התארגנות ואימונים, ברק נכנס עם פלוגתו לצפון רצועת עזה, מאז השתתפו בלחימה. ברק לקח עימו מצלמת סטילס ובה תיעד את שגרת החיים בבסיס, בתוך הטנק ובעזה לאורך כל התקופה. המצלמה נמצאה בין חפציו לאחר נפילתו.
אחרי כשנה של לחימה, ביום שישי 25.10.2024 סמוך לשעה 4:00 בבוקר, הכוח עסק בפעילות מבצעית בסמטאות הצפופות של מחנה הפליטים ג'באליה. הטנק שבו היה ברק חלף מעל בור גדול שבו הוטמן מטען חבלה רב עוצמה. מפיצוץ המטען נהרגו ברק ושני לוחמים נוספים, ולוחם נוסף נפצע.
סגן ברק ישראל סגן נפל בקרב ביום כ"ג בתשרי תשפ"ה (25.10.2024). בן עשרים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בפתח תקווה. הותיר אחריו הורים ושני אחים.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן.
ברק הותיר גם ארבעה סבים וסבתות, משפחה גדולה ואוהבת. ספד לו האב אביב: "אני, שהמילים מתגלגלות לי על הנייר, מצאתי את עצמי אילם. העובדה שלא אוכל יותר לדבר, לקווצ'ץ' ולנשק אותך, לראותך ממשיך להתפתח כאדם שהוא יפה מבפנים ומבחוץ, זה שורף אותי מבפנים... הילד, הגבר המופנם שההגדרה מים שקטים חודרים עמוק יושבת עליו כמו כפפה. ברק, גם עכשיו נראה לי שהיית מרגיש לא בנוח לנוכח המאורע ועודף תשומת הלב.... איני יכול להתעלם מהעובדה שבחרת בדרך שלך והיית מאושר ומלא סיפוק מהעשייה. כולנו ניסינו לתמוך בך ולהיות לך מקור של ביטחון. אני כבר מתגעגע אליך, עד אין קץ ובחזרה. אני אוהב, אוהב אותך תמיד, אבא".
ספדה דודתו אורלי: "ברקי שלנו, קראו לך ברקי. ילד חייכן עם תלתלים שופעים, ביישן. כמו טיל מונחה תמיד כבשת אתגרים בדרך המיוחדת שלך והשקטה. נחוש ורואה רק את המטרות שלך קדימה. לא ראית שום דבר בצדדים. לא היה לי ספק לאורך השנים שצומח לנגד עינינו מפקד יוצא דופן שיגיע רחוק. רק שלא רצינו שתלך כל כך רחוק. אני מצדיעה לך בשמי ובשם משפחה. אתה ראוי להערצה בכל מה שבחרת לעשות. נזכור שאתה היית מאושר איפה שהיית. ראו את החיוך, אפילו בעזה. אנחנו אוהבים אותך לעולמים, ואני מבטיחה לך שנשמור על כולם".
אגודת "עצמה ג'ודוקאן" בפתח תקווה שבה התאמן ברק ערכה תחרות ג'ודו שהוקדשה לזכרו. בסיומה העניקו בני משפחתו מדליות לזוכים.