פינה יומית בארץ ישראל / אביתר ליכטמן (20.10.21)
עַל הַנֶּגֶב יוֹרֵד לֵיל הַסְּתָו, וּמַצִּית כּוֹכָבִים חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ, עֵת הָרוּחַ עוֹבֵר עַל הַסַּף, עֲנָנִים מְהַלְּכִים עַל הַדֶּרֶך
כמעט שבת שלום לכולם. ימי הסתיו שבאים אלינו, מזמנים לנו גם שירים נוגים ונוגעים. אחד השירים שמלווים את הפסקול הישראלי לאורך כל שנות המדינה, הוא השיר שכתב חיים גורי איש הפלמ"ח לזכר רבים וטובים מחבריו שנפלו.
אבל אני חושב שהסיבה המרכזית שהשיר מלווה אותנו היא שהרעות היא דבר שנמשך מדור לדור. בכל שנה היא מקבלת פנים אחרות, שמות אחרים, אבל היא איננה פוסקת.
לפני 53 שנים, היה מעוז פורז טייס משני בטיסת אל על שנחטפה על ידי מחבלים לאלג'יריה. במהלך הטיסה, במקום לשבת ולחכות, ניסה להשתלט בידיים חשופות על אחד המחבלים הראשיים. שנה לפני כן, כבר כמעט פגש פורז את המוות, במהלך מבצע מוקד במלחמת ששת הימים, כאשר לאחר הפצצת מטרות אויב, הופל מטוסו והוא נטש.
כְּבָר שָׁנָה. לֹא הִרְגַּשְׁנוּ כִּמְעַט, אֵיךְ עָבְרוּ הַזְּמַנִּים בִּשְׂדוֹתֵינוּ. כְּבָר שָׁנָה, וְנוֹתַרְנוּ מְעַט מָה רַבִּים שֶׁאֵינָם כְּבָר בֵּינֵינוּ
אבל יש אנשים שאין להם רגעים לבזבז בחיים כשצריך לסייע לעזרת אחיהם, וכך במלחמת יום הכיפורים, כשיצא לגיחת הפצצה, נפגע מסוקו של פורז, אך הפעם, באופן סמלי, הטייס שלא נטש את מחוייבותו, לא הספיק לנטוש את מטוסו...
אַךְ נִזְכֹּר אֶת כֻּלָּם, אֶת יְפֵי הַבְּלוֹרִית וְהַתֹּאַר - כִּי רֵעוּת שֶׁכָּזֹאת לְעוֹלָם לֹא תִּתֵּן אֶת לִבֵּנוּ לִשְׁכֹּחַ
כשניר פורז הגיע לגיל גיוס, יפה בלורית ותואר, הוא שוחרר מחובת הקרביות על אף נתוניו, לאור היותו בן שכול. אבל הרעות הייתה זו שקראה לו, והוא נענה לה, מתנדב ומתגייס לסיירת מטכ"ל, התקדם ופיקד על צוות
הָרֵעוּת נְשָׂאנוּךְ בְּלִי מִלִּים, אֲפֹרָה עַקְשָׁנִית וְשׁוֹתֶקֶת, מִלֵּילוֹת הָאֵימָה הַגְּדוֹלִים אַתְּ נוֹתַרְתְּ בְּהִירָה וְדוֹלֶקֶת
ממש בימים אלו לפני 27 שנים, נחטף החייל נחשון וקסמן ע"י ארגון הטרור חמאס, לבית מסתור בכפר בית נבאללה. מדינה שלמה עקבה בדאגה, התפללה וקיוותה לסיום טוב של האירוע.
כח סיירת מטכ"ל, התרכז ביום שישי, ממש כמו היום, מסביב לבית בו הוחזק וקסמן, מתכוננים לפריצה. ואז ניתן האות. דלתות הבית פוצצו, והכוחות נכנסו פנימה. כשהגיעו לדלת החדר בו הוחזק וקסמן על פי החשד, היה ברור שהראשון לפרוץ, יהיה הראשון גם לחטוף את מכת האש הראשונה.
וניר, מפקד הצוות, עשה את הלא מובן מאליו, שהיה עבורו מובן מאליו, ופרץ ראשון בראש הצוות שלו. האש הייתה חזקה. במכת האש הראשונה, נפל ניר פורז, ולהבדיל הצליחו הכוחות להרוג את שלושת המחבלים. נחשון וקסמן, הוצא להורג ע"י המחבלים מיד עם כניסת הכוחות לבית.
הפעולה אולי לא השיגה את מטרה הראשונית, חילוץ נחשון וקסמן בחיים. אך היא הצליחה בהחדרת התודעה, שהרעות בין חלקי עם ישראל, בין חיילי צה"ל, חזקה מהכל, גם במחיר הכבד ביותר.
הָרֵעוּת, כִּנְעָרַיִךְ כֻּלָּם, שׁוּב בִּשְׁמֵךְ נְחַיֵּךְ וְנֵלֵכָה, כִּי רֵעִים שֶׁנָּפְלוּ עַל חַרְבָּם, אֶת חַיַּיִךְ הוֹתִירוּ לְזֵכֶר
27 שנים לנפילת נחשון וקסמן וניר פורז - זוכרים את הרעות
אביתר ליכטמן, מורה דרך ומרצה