סרן ניר פורז ז"ל

סיפור חטיפתו של נחשון וקסמן הי"ד
יום ראשון - 9 באוקטובר.
חמסין בחוץ. בשעה 15:30 מסיים רב"ט נחשון וקסמן השתלמות בנהיגה בג'יפ, בבסיס צה"ל בצפון הארץ ונכנס למכונית חברו, משה קפר. בדרך מחליט נחשון להפתיע את ידידתו, מרים עזיזה, מורה חיילת, המשרתת ברמלה.
בשעה 17:30 נפרד נחשון מחברו ויורד בצומת עטרות. מנקודה זו מתחילות ההשערות. נחשון ככל הנראה עולה על טרמפ לרמלה. לא ברור אם נחשון הגיע לרמלה ומשם החליט לעלות לירושלים לבית הוריו, או שכלל לא הגיע לרמלה. הוא היה לבוש במדי א', כומתה ותג יחידה של גולני, ונשא את נשקו האישי רובה אמ-16.
בירושלים ציפו ההורים, יהודה ואסתר, לבנם. אט, אט הלכה הדאגה וגדלה. "נחשון הוא לא מסוג הבנים שייעלם מבלי להודיע", אמרו. הם התקשרו לבסיס לברר האם נחשון יצא הביתה. בשעה 2 לפנות בוקר לא יכלו לשאת לבדם את החרדה. הם התקשרו לקצין העיר ודיווחו על היעדרותו של נחשון.
יום שני - 10 באוקטובר בשעה 9:00.
מצלצל הטלפון בבית ההורים. המשטרה הצבאית החוקרת היתה על הקו.
בשעה 10:00 מגיש האב, יהודה, תלונה במשטרת נווה יעקב. "התקשרנו למשטרה אבל הם פשוט לא עשו כלום, התקשרנו שוב ושוב וראינו שהם לא זזים". סיפר משה שהם, ידיד המשפחה.
ידידי המשפחה ואחיו של נחשון מחליטים ליזום חיפושים באופן עצמאי. בשעות אחר הצהריים מגיעות משלחות של מתנדבים מבתי ספר וישיבות, לצומת עטרות. לדבריהם, רק שוטרים בודדים הצטרפו לחיפושים, ועד שעות הערב לא הגיע אף גורם צבאי לאזור החיפושים.
יום שלישי - 11 באוקטובר בשעה 16:00.
ברדיו מתפרסמת הידיעה הראשונה על חטיפת חייל, שחוזרת אחר כך במיבזקים ובמהדורות החדשות. הידיעה על החטיפה מצמררת את הציבור. אנשים מתקשרים בדאגה אינסטינקטיבית לבני משפחותיהם. מרגע זה ואילך הופך גורלה של משפחת וקסמן, משפחה ירושלמית אנונימית, לגורם המכריע של מצב הרוח האישי של אזרחי ישראל.
בשעה 19:00 בערך, מטלפן אלמוני לבית המשפחה, ומבקש לדבר עם אביו של נחשון, יהודה. האיש שסרב להזדהות, אמר לאב כי בנו נחטף בידי החמאס, שהוא בחיים ונתן את הטלפון. מי יכול לדמיין את הרגע שעובר על ההורים? בכל זאת יש נקודת אור, "נרגענו לפחות מהידיעה שהוא בחיים", אמר האב.
השעה 20:00. במהדורת החדשות בטלויזיה משודרת בפעם הראשונה קלטת וידאו, שהביא צלם סוכנות רויטר, בה מצולמת תעודת הזהות של נחשון ונשקו האישי. בקלטת מועברת גם דרישת החוטפים: "אנו דורשים את שיחרורם המיידי של מנהיג החמאס, השייח אחמד יאסין, שייח צאלח שתאדה, שייח עבד אל כרים עובייר ומוסטפה רידאני. עוד אנו דורשים את שיחרורם של כל עצור אז א - דין אל קסאם וכן 50 אנשי חמאס, השפוטים לתקופות מאסר ארוכות.
עם ישראל מקשיב ביחד לאולטימטום: "המועד האחרון למילוי הדרישות הוא יום שישי, 14 באוקטובר, בשעה 21:00. אם הן לא ימולאו - תהיה ישראל אחראית להריגת החייל".
הוריו של נחשון מבקשים להעביר מסר לראש הממשלה, יצחק רבין, וליו"ר אש"ף, יאסר ערפאת.
"בתור תומך בתהליך השלום", אומר האב, אני מקווה שרבין יעשה את כל המאמצים למנוע שפיכות דמים מיותרת. עשה הכל כדי שבנינו לא ייחטפו בארצנו. ערפאת, אם תביא לשיחרורו של נחשון, אני מבטיח לך שזה יתרום רבות לחיזוק מעמדך במדינה שאתה רוצה להקים". אומר האב.
ראש הממשלה יצחק רבין מתקשר לערפאת.
"אתה אחראי לחייו של נחשון", אומר רבין לערפאת בשיחת טלפון, ומזהיר את ראש אש"ף בצורה בוטה: "אי החזרתו בחיים של החייל נחשון וקסמן", אומר רבין, "תביא להשפעה קשה ביותר על עתיד יחסיה של מדינת ישראל עם הרשות הפלשתינית והמשך תהליך השלום עם הפלשתינים".
יום רביעי - 12 באוקטובר.
ראש הממשלה יצחק רבין ושר החוץ, שמעון פרס, נפגשים עם המלך חוסיין. בשובם אומר ראש הממשלה כי הוא בטוח שנחשון וקסמן חי ונמצא בעזה. רבין משוחח שוב עם ערפאת בטלפון ואומר לו: "אני יודע בוודאות שהחייל בעזה". ערפאת עונה: "החמאס מנהל נגדי מלחמה אישית ולא רק נגד ישראל". רבין שב ומדגיש את אחריותו של ערפאת לחייו של נחשון וקסמן.
שר החוץ האמריקאי, וורן כריסטופר, מגנה את החמאס ואומר כי ארה"ב עומדת לצד ישראל ותומכת במהלכיו של רבין. כריסטופר מוסיף כי על ערפאת לעשות מאמצים לשיחרור החייל.
רבין מכנס ישיבת ממשלה, שנמשכה 45 דקות, ומדווח לשרים על המתרחש. הוא אומר שיאסר ערפאת מסוגל להביא לשיחרורו של נחשון וקסמן. השרים מגבים את עמדתו של רבין. יו"ר הליכוד, בנימין נתניהו, משבח את ראש הממשלה שמטיל את האחריות על ערפאת.
רבין מודיע בישיבת הממשלה כי החליט להחזיר ארצה את האלוף דני רוטשילר משיחות קהיר.
השר יוסי שריד אומר כי "היה צורך להפסיק את המו"מ כשפרשה כל-כך מסעירה ומכאיבה נמצאת בעיצומה". לדבריו, פירסם החמאס כרוז בו הוא טוען כי החייל החטוף לא נמצא בתחום האוטונומיה ומאיים כי:
"בקרוב מאוד נבצע פעולה שתלמד את ראש ממשלת ישראל כיצד יש להתנהג עם העם הפלסטיני".
המנהיג הרוחני של ארגון החמאס, השייח אחמד יאסין; מבקש מהחוטפים: "אל תהרגו את החייל". עוד אמר: "אני מייעץ להם שיכבדו אותו, שישמרו עליו ולא יהרגו אותו, שישמרו על חייו".
ד"ר אחמד טיבי, יועצו של ערפאת, מתקשר לבית משפחת וקסמן ומעביר מסר מערפאת: "אני עושה כמיטב יכולתי להביא לסיום הפרשה ולהחזיר את החייל חי". עוד אמר, כי ערפאת הורה לרשות הפלשתינית לעשות הכל כדי לסיים את הפרשה.
הרמטכ"ל, אהוד וראש אכ"א, האלוף יורם יאיר, מגיעים לבית המשפחה ומשוחחים איתם ביחידות. ביציאתם אמר הרמטכ"ל, כי הם רואים את ערפאת ואת הרשות הפלסטינית כאחראים.
בשעות אחר הצהריים מגיעה הקלטת השניה לבית המשפחה. בני המשפחה מסתגרים בחדר וצופים בה. האב מתקשה לצפות בבנו. הוא מסרב לראות אותה. "היא אינה רלוונטית" הוא אומר, היא הוקלטה לפני כמה ימים".
האם צופה בקלטת ומתמוטטת למראה בנה המוחזק בידי שוביו. אמא רואה קודם כל את הפה הפתוח והשפתיים הנפוחות.
השיחה המוקלטת:
"איך קוראים לך? שואל המחבל.
"אני נחשון וקסמן. החבר'ה מהחמאס חטפו אותי. הם רוצים לשחרר את האסירים שלהם. אם לא - יהרגו אותי. אני מבקש מכם לעשות מה שאתם יכולים בשביל שאני אצא מפה חי".
"מה אתה רוצה מאמא שלך?" שואל החוטף,
"ההורים שלי מסתכלים עלי?" שואל נחשון, "אני כרגע בסדר. אני מקווה לחזור אליכם, אם רבין יחליט לשחרר את האסירים שלהם".
האם נתמכה על ידי בני המשפחה, מתקשה לעמוד מול הבעת פניו של בנה, מבוהל, עייף חסר אונים.
לאחר הצפייה בקשה להעביר מסר לבנה:
"נחשון בני, תהיה חזק. כולם אוהבים אותך ומתפללים עבורך כל שנייה, תהיה חזק".
עוד ביקשה, "אני פונה לחמאס כגוף דתי, לשחרר את הבן שלי. אני מבקשת מהאירגון להתייחס אליו לפי אמות המידה המוסריות והדתיות הנהוגות אצלו".
יום שישי - 14 באוקטובר
בבוקר יום שישי כבר היה בידיו של ראש השב"כ ביהודה ושומרון מידע מדוייק על הבית שבו הוחזק החטוף ופרטים נוספים. שעה קלה לאחר מכן כבר הורה ראש הממשלה, יצחק רבין, להתחיל בתכנון מבצע החילוץ. שתי יחידות מובחרות - סיירת מטכ"ל של צה"ל, והימ"מ, היחידה המובחרת ללוחמה בטרור של משטרת ישראל - הציגו תוכניות.
מסיבות שונות הוחלט להטיל את ביצוע הפעולה על סיירת מטכ"ל.
התוכנית בעיקרה כבר היתה מוכנה, אבל בשב"כ ביקשו שהות של כמה שעות, כדי "לסגור" את כל הפרצות האפשריות ולאסוף עוד מידע.
בפיקוד המרכז ניתנה הוראה שלא לחרוג מהפעילות השיגרתית בכפר ביר - נבאללה ובכביש העובר בתוכו.
ככל הידוע, איש לא הבחין בצוותי התצפיות ובפעילות הנוספת של השב"כ. נאסף כל מידע מודיעיני אפשרי - פתחי הבית, הדרכים המובילות אליו, המבנה הפנימי של הבית, כל חדר וחדר, כולל המטבח והשרותים.
לקראת הצהריים נפלה ההחלטה סיירת מטכ"ל, להטיל על סרן ניר פורז לשמש כמפקד הפריצה. הרמטכ"ל עצמו שוחח איתו ושמע על תיכנוני הפריצה.
ב-14:00 התכנסו במחנה סמוך לשכונת גבעת זאב, שבצפון ירושלים, הרמטכ"ל, סגנו, אלוף אמנון שחק, וקצינים בכירים. תכנית המבצע הוכנה לפרטי פרטים. מספר מסוקים של חיל האוויר הועמד בכוננות. גם צוותי חרום והצלה הועמדו בכוננות מלאה.
ב-16:30 נערך התידרוך לכוח המבצע, בנוכחות הרמטכ"ל. חיילי הכוח ערכו את ההכנות האחרונות, למדו פרט ועוד פרט, שיננו את התכנית ואת פרטי המבצע.
הכל היה ערוך ומוכן. ראש הממשלה קבע, כי יש לערוך את המבצע עוד לפני פקיעת מועד האולטימטום, שהיה תשע בערב. זאת, כדי להגדיל את הסיכויים להציל את חייו של נחשון. ב-18:00 החלו תזוזת הכח ליעד.
בערך ב-18:30 הגיעה ידיעה, שמכונית "מרצדס" חונה ליד הבית בביר - נבאללה, שבו מוחזק החטוף. נהג המכונית נכנס לתוך הבית. יותר מאוחר יתברר, כי זה היה הסייען, ששכר את הבית עבור המחבלים והביא להם אוכל. הועלה חשש שהחוטפים מתכוונים להעביר את וקסמן למקום אחר. לכוח ניתנה הוראה לעצור. החיילים נסוגו ונערכו לתפוס את ה"מרצדס", אם יוציאו החוטפים את נחשון מהבית.
נהג ה"מרצדס" שהה בבית עד 19:15, אך כשיצא, היה לבדו. הוא נלכד ונלקח לחקירת השב"כ. ברגעים אלה נתקבלה ההחלטה הסופית לפעול. לפני שקיבלו הכוחות את ההוראה לנוע, נערך תיחקור יסודי של החוטף הרביעי ושל נהג ה"מרצדס" שיצא מן הבית. בתיחקור אומתו פרטים, שכבר היו בידי הכוח, בנוגע למבנה הבית, מספר המחבלים הנמצאים בו ועוד.
בסביבות 19:15, כששקעה השמש וכבר השתררה חשכה, החלו לוחמי סיירת מטכ"ל, שכבר היו בקרבת היעד, לנוע לעבר הבית, כשהם מתפצלים לשני כוחות. כוח אחד הגיע מדרום לכפר, והשני מצפונו. בכל כוח היו חבלנים, שנשאו על גבם מטעני-נפץ, שנועדו לפרוץ את דלתות הבית.
במחנה סמוך לירושלים התמקם החפ"ק (חבורת פיקוד קדמית.) היו שם הרמטכ"ל, סגנו, ראש אמ"ן, אלוף פיקוד מרכז, מפקד כוחות צה"ל ביו"ש, ראש אכ"א, מ"מ מפקד השב"כ וסגנו וראש מחוז האוטונומיה במשטרת ישראל. כל הקצינים הבכירים היו בבגדים אזרחיים.
הכוח התקדם לאיטו בחסות החשכה. בקירבת הכפר נשמעו קולות חתונה. הועבר דווח לחפ"ק. הכוח התקרב למסגד, ואז התברר שכמה מהמתפללים שבאו לתפילת ערבית, עדיין לא עזבו את המסגד. הכוח קיבל הוראה להתעכב מעט.
כעבור מספר דקות התקרבו הלוחמים אל הבית והסתתרו מאחרי החומה המקיפה אותו. כוח אחד של חיילים עלה לגג המבנה, כדי לחפש דרך לחדור לבית בשקט, בלי שיבחינו בהם. רק לאחר שהבינו מפקדי הכוח שאין שום ברירה, הם החליטו לפרוץ.
המפקד הורה לחבלנים להתחיל במלאכתם. בהתגנבות חשאית ואיטית הם הגיעו עד שלשת פתחי הבית שסומנו לפיצוץ ושדרכם היה הכוח אמור לפרוץ.
19:47 שלושת המטענים הופעלו. רק אחד מהם התפוצץ. מטענים נוספים הופעלו והתפוצצו. עשרות לוחמי הסיירת, שעמדו ליד הדלתות, החלו לפרוץ פנימה.
מהדלת הצפונית הראשית, היתה הפריצה מהירה וקלה יחסית. הלוחמים שעטו במדרגות, ובתוך שניות היו בסלון של הקומה השניה. אחד החוטפים, שישב בסלון, נורה ונהרג מייד שני החוטפים האחרים, ועימם נחשון, נמצאו בחדר קטן, שהכניסה אליו היא מהסלון. דלת מתכת כבדה, נעולה, הפרידה בין הסלון לחדר.
חיילי הכוח, ובראשם סרן ניר פורז, התמקמו מול דלת המתכת וניסו לפרוץ פנימה. ברגע זה, ואולי מספר רגעים קודם לכן, רצחו החוטפים את נחשון. החייל הכבול נורה בשבעה קליעים, שפגעו בצווארו, בחזהו ובבטנו.
המחבלים חמושים ברובי קלצ'ניקוב, החלו לירות צרורות דרך הדלת.
"תיכנעו!" קראו חיילי הכוח לחוטפים, בערבית.
"אנחנו נהרוג את נחשון, ואחר כך נמות", השיב אחד המחבלים בעברית.
מיד לאחר מכן הושלכו מטען חבלה ורימון יד לעבר הכוח, ואחריהם שוב ירו המחבלים צרורות מרובי הסער שלהם. סרן ניר פורז נפצע אנושות, ומת תוך כדי קרב.
החיילים פרצו לחדר תחת אש כבדה, בתקווה שנחשון עדיין חי. הם הרגו ביריות את שני החוטפים. 12 חיילים נפצעו במהלך הקרב הקצר.
בחדר התגלה לעיני הפורצים מחזה מחריד: נחשון וקסמן, כבול בידיו וברגליו בשרשראות ברזל, שכב מת.
בחדר נמצאו גם שיירי האוכל של נחשון, שעל פיהם, בין השאר - הסיקו החוקרים, כי נרצח מייד עם כניסת הכוחות או קצת לפני כן.
חבורת הפיקוד הקידמי נעה לעבר הבית במהירות עם תחילת הקרב והתמקמה ליד המסגד, מרחק כ-200 מטר מהבית. כשנשמעה הקריאה "חדל אש", מיהרו הקצינים לעבר הבית.
שמחת ההצלחה הפכה לאבל כבד, כשהתברר שנחשון נרצח וסרן פורז, מפקד הפעולה, נהרג בקרב. הרמטכ"ל הורה לראש אכ"א, האלוף יאיר, לצאת לבית משפחת וקסמן, כדי להביא את הבשורה המרה.

שעה קלה לאחר הפעולה כבר עזבו הלוחמים את השטח, בראש מורכן. כמה מהם בכו. הם חזרו לבסיסם.
נחשון וקסמן וניר פורז.
יהי זכרם ברוך.
"שאלו אותי" אמר האבא, "התפללנו כ"כ הרבה ולא קיבלנו תשובה. ואני אומר - קיבלתי תשובה. התשובה היתה לא! ולאבא מותר לענות גם לא!"
בתקווה שנבין שלנו בני אדם,
אין את היכולת להבין את מהלכיו של הקב"ה!
שבת-שלום.