בתחילת מרס 1948 נמסר מטעם הש"י כי המפקד הערבי של חיפה יצא לסוריה וללבנון, כדי להביא משם אמצעי-לחימה וכסף למשכורות.
בבוקר ה- 17.3.48 קלט הש"י ידיעה טלפונית: שיירת נשק ערבית יצאה מביירות לחיפה, בפיקודו של אל-חונייטי, קצין בליגיון הערבי ומפקד הכוחות הערביים בחיפה. נודעו לש"י גם: הרכב השיירה, לוח-הזמנים שלה וציר התקדמותה. היו בה שתי משאיות טעונות בשתי טונות של חומר-נפץ, 550 רובים צרפתיים, 5 ררנ"טים, שני מגלי-מוקשים, כ- 120 אלף כדורים לרובים ולתת-מקלעים וכאלף רימוני-יד. לשיירה נתלוותה מכונית-ליווי נושאת כוח אבטחה, ובמכונית נוספת ישבו המפקד הירדני ושומרי-ראשו. בצידון צורפה לשיירה גם משאית עמוסה בנשק של כוחות ה'ג'יהאד אל-מוקאדס' (הארגון הצבאי של המופתי) - שיירה, שבהגיעה לחיפה יכלה לתת יתרון משמעותי לערביי העיר. עם קבלת הידיעה התארגן גדוד 21 מחטיבת 'כרמלי' לתקוף את השיירה. הניסיון הראשון לחסום את השיירה נעשה ליד נהרייה, בעין שרה, ונכשל, מאחר שהמארב לא זיהה את השיירה ופגע במכוניות אחרות. בעכו עצרו אנשי השיירה כדי לאכול, ואז הוזעק כוח של 10 אנשים מהגדוד הראשון של הפלמ"ח, שחנה ברמת-יוחנן, בפיקוד המ"מ פנחס ('סיקו') זוסמן והמ"כ נועם פסמניק.
המ"כ הבין כי נדרשת פעולה מהירה, ללא שהות להתארגנות מסודרת ובלי לחכות לאישור מגבוה. הכיתה שלו התמקמה במארב בצד הכביש הראשי, מצפון לקריית-מוצקין. ליד בית-החרושת 'נעמן' הוצב בתצפית שוטר-צבאי על אופנוע. בשעה 15:30, הוא גילה את השיירה, ודהר לעבר המארב כדי לבשר על בואה. אנשי המארב הציבו במהירות מחסום-חביות על הכביש. כאשר התקרבה השיירה, נפתחה מתוכה אש על המארב והתפתח קרב. המכונית המובילה פרצה לכיוון חיפה, מכונית נוספת התהפכה, אנשיה תפסו עמדות בתעלה וירו לעבר המארב. מכונית אחת הסתובבה ונמלטה לעכו. יתר המשאיות נותרו על הכביש.
אנשי המארב הסתערו על הערבים, תוך הטלת רימונים, במטרה לתפוס את המשאיות וללכוד את מטענן היקר. החייל אברהם אביגדורי זינק אל הכביש, וחיסל בתת-המקלע שלו את שני מקלעי ה'ברן' של האוייב. החייל עמנואל לנדאו והמ"כ נועם פסמניק קפצו אל המשאיות וניסו להשתלט עליהן. לנדאו התניע את אחת המשאיות, אך כדורים שנורו לעברה גרמו לפיצוץ חומרי-הנפץ. המשאית התפוצצה, ופוצצה תוך כדי כך גם את כלי-הרכב שלידה. בפיצוץ נהרגו עמנואל לנדאו ונועם פסמניק, ואביגדורי נפצע קשה. לפחות 20 ערבים נהרגו. (לפי מקורותיהם, נהרגו בין 30 ל- 40).
השמדת השיירה הייתה מכה קשה למיפקדת חיפה הערבית ולמוראל הלוחמים והתושבים הערביים בחיפה. בעקבות כך החלה בריחה של תושבים ומצב-רוחם של הנשארים היה ירוד, דבר שסייע מאד לכיבוש העיר.
עמנואל לנדאו ואברהם אביגדורוב זכו ב'אות הגבורה' על הצטיינותם בקרב.