קיוון, התחלת איתנו את דרכנו ב-20.11.01 ביחד עם כולם הגעת לבקו"ם עם משפחתך האוהבת ורצת להתגייס ליחידה קרבית למרות שאמא שלך כמו כל האמהות לא רצתה, מהבקו"ם הגעת איתנו לבא"ח אדם שם סימנת בטופס המילוי שאתה רוצה להגיע לגדוד שמשון, למה ??? אף אחד לא יודע למה הוא סימן ככה בדיוק כמוך, אולי בגלל כל הרעל שהכניסו בנו כשהגענו לשם או כל הסיפורים ששמענו מהמפקדים, אבל הסיבה שסימנת בטופס לא משנה כי סך הכל אנחנו החברים שלך הם אלו השהרוויחו בסופו של דבר, מה הרווחנו ?
הרווחנו חבר שידענו שאפשר לסמוך עליו בכל מצב לא משנה איפה ומתי ולמרות כל הבעיות שהיו לך ולכולם תמיד זכרת להראות לנו את החיוך שהיה מרוח לך על הפנים לא משנה מתי...
קווין, חבר לצבא כמוך ויותר מזה, חבר לחיים לא כל אחד זוכה לקבל אבל מה לעשות ?! אנחנו בורכנו בחבר כזה, אחד שדואג ושאכפת לו, לא רק מעצמו אלה להפך קודם כל מאחרים ותמיד דואג שקודם כל החברים ואחר כך אתה, על זה קווין אף פעם לא נשכח אותך !!!
היית איתנו מתחילת הטירונות ועד לכמעט אמצע הקו, עברנו איתך כל כך הרבה דברים בצבא, באזרחות ובכלל...
כל השבועות שהיינו ביחד כל המחלקה וכל פעם היית מחייך לנו באוהל, לא זכור לילה שכל פעם לפני השינה לא היית מדבר עם נטלי ואחר כך דופק לנו צחוק קטן ואז זהו, נרדם ולא שומעים ממך עד הבוקר שאחרי, השבועות שטח שעברנו ביחד כמחלקה וכפלוגה לא שכחנו אותם שתמיד דאגת להיות מסודר גם אם לא היתה אפשרות תמיד היית מוצא את הדרך להצליח בזה, במסעות תמיד עזרת ותמיד סחבת גם שהיה קשה לא הפסקת ואפילו גם סחבת את הנגב כמה פעמים ובאלונקות תמיד עזרת ולא השארת את החברים שלך מאחור, היית ותמיד תהיה החייל והחבר הכי טוב שבן אדם יכול לבקש.
עברנו טירונות והגענו לאימון מתקדם ואז התחילו הבעיות האמיתיות, היו לך שברי מאמץ בדרגה גבוהה נורא עד כדי כך שאפילו אפי לא רצה שתהיה איתנו בריצות ובמבחנים אבל אתה אף פעם לא ויתרת, תמיד המשכת ולא הפסקת אם זה בבראורים שעשינו (ועשינו הרבה) ובבחני מסלול שלא היו כל כך קלים אבל אתה לא ויתרת, תפקדת כמו לוחם אמיתי והיית גאה במי שאתה ובמה שאתה עושה ! עברנו את האימון המתקדם ומה לעשות התפרקנו ולא נשארנו אותו גודל של פלוגה שהיינו בהתחלה, התחלקנו למחלקות במוצבים והמחלקה שהרוויחה זאת היא מחלקה I שזכתה להיות איתך באותו המוצב ולישון איתך באותו החדר ולפעמים להתחלק איתך באותה המיטה, שמרנו וטחנו ותמיד היית צועק על ה-4-4 שעשינו "מרד אינשאללה" אהבת להיות עם החברים במוצב שמרת כמו כולם אבל יותר טוב מכולם אף פעם לא נרדמת היית עירני גם אם לא ישנת יומיים ותמיד חשבת על איך לשמור לא על עצמך אלה על החברים שנמצאים למטה וישנים, על החברה בבית ועל המשפחה בבית וידעת שאומנם לא מראים לנו את זה אבל מדינה שלמה סומכת עליך שתשמור עליה.
תמיד ששאלו אותך מה הדבר שאתה מפחד ממנו יותר מכל דבר אחר אמרת "אני לא מפחד לעלות לעזה אבל אני כן מפחד למות...", היית אמיתי ולא התביישת להגיד את כל זה לכל אחד ששאל אותך את השאלה הזו, להפך ממך כל שאר החיילים ענו תשובה אולי כדי לצאת "גברים" אני ! לא מפחד למות...
תמיד ידעת לצחוק עם כולם ולהתחבר על כולם, לא קיים הבן אדם הזה שהכיר אותך שלא כבשת אותו עם החיוך, כולם אהבו אותך ותמיד יאהבו.
ביום בהיר אחד בשמירה של 7:00 בבוקר אתה שעלית לעמדה וכל שמירה היית עירני ופקחת עיניים לכל הכיוונים, אבל איזה ערבי מטומטם בוקר אחד עשה מהלך שתאמין לנו לא נשכח אותו בחיים... ירה לכיוון העמדה שלך שלושה כדורים ואחד מהם פגע בך, בחבר ובאח שלנו, כנראה שכל החושים שלך אמרו לך שאתה לא צריך להעלות לעמדה אבל ידעת ובכל זאת עלית, לא ביקשת ולא היססת אפילו לרגע אחד.
קיוון, "לא נשכח ולא נסלח"
היית ותמיד תשאר חבר ואח יקר לכל אחד מפלוגת נוב' 01
אוהבים ומתגעגעים
פלוגת שמשון, נוב' 01