סמל קיוון יצחק כהן ז"ל

קיוון,
אין שום דרך בעולם להפרד מאח.
נולדת שנתיים אחריי ולמרות זאת גדלנו כתאומים, רק בשנת 87 עלינו ארצה, תמכנו אחד בשני והשתלבנו בארץ ולמרות הקשיים.
מהיום שעלינו ארצה דרכינו היו שלובות, בילינו, שיחקנו וחווינו את אותם חוויות, הילדות במשותף ובתמיכה הדדית.
למדנו באותו ביה"ס ובאותה החטיבה.
אתה בחרת להמשיך את דרכך כטכנאי מחשבים במסגרת לימודי עתודה, גם העובדה שהתגייסתי לצבא ואתה המשכת ללמוד לא מנע מאתנו להשאר חברים טובים, לבלות ולתמוך אחד בשני.
כאח הגדול תמיד חשבתי שאשמש אוזן קשבת לך, לאיתן וללינוי, היום אחרי שאיבדנו אותך ברור לי שאוכל לשמש אוזן קשבת רק לאיתן וללינוי.
קיוון היכן שאתה נמצא דע לך שלעולם לא נשכח אותך ואת לפידך נמשיך לשאת בגאווה.
משיירת מלאכי השמיים שכעת נושאת אותך לגן עדן אני מבקש, שאו את אחי קיוון בגאון ובגאווה כי ראוי לטיפול של מלאך.
אחי היקר ! נוח על משכבך בשלום ודע שעד יום מותי אדאג לאמא ואבא ולאחינו היקרים באהבה ובהערצה שאי כמוה.
אוהבים אותך תמיד.

ערן