רב"ט ענבל טווסי ז"ל

ענבל שלנו
הזמן עובר ועדיין קשה לכתוב עלייך בזמן עבר, את אתנו כל הזמן. הזמן ממש לא מרפא ולא משכיח. מנסים לחיות את היום יום בלעדייך, ולהתחזק, כי כך בוודאי רצית לראות אותנו ממשיכים.
... כל חופשה מגיל צעיר ביותר היית אתנו, בחופשות הגדולות והקטנות. היינו הולכות ביחד לספריה, ואת בחרת לך ערמת ספרים, הייתי נדהמת מכושר הקריאה שלך, גם בלה הספרנית לא הבינה איך בעידן האלקטרוניקה, הטלוויזיה והווידאו אהבת לקרוא, ולקרוא הרבה.
... המהלומה קשה ואין ניחומים.
מסתכלים שוב ושוב בקלטת שערכו לך החברים והמשפחה, ואת היית השחקנית הראשית באותו ערב.
ענבלי, אם נגיע אליך באחד הימים, ונפגש במרומים, נמשיך לחייך ולצחוק ולספר חוויות.
החיים שלך היו קצרים, קצרים מאוד, אולי ידעת בתת מודע שהם יהיו כאלה ואספת הרבה חוויות והרבה חברים וחברות. ולפעמים שיתפת גם אותנו, סבא וסבתא, בדברים שלך, כי היינו מאוד קשורים אלייך גם אם לא דיברנו הרבה.
והדמעות ממשיכות לחנוק, הזמן כנראה לא מנחם.
ענבלי, לא נוכל יותר לחבק אותך ולהנות מהטמפרמנט שהיה בך, את איתנו תמיד, גם בשמחה גם בכאב, גם בפגישות המשפחתיות.
נזכור אותך תמיד, אנחנו נזדקן ואת תשארי בשבילנו הצעירה והיפה הנצחית.
סבתא הניה וסבא יוסקה.