גדליהו או כפי שכונה ע"י קרוביו "גדעון" היה צוער בקורס קצינים בסיסי, מחזור מאי 1978 אייר תשל"ח.
שאיפתו של גדעון הייתה לפתח קריירה צבאית, הוא ראה את עתידו כקצין בצבא. בתחילת שירותו היה מועמד לקורס טייס, אך נשר בשלבים הסופיים של המיונים לקורס. הוא שובץ לבסוף לחיל האוויר. גדעון למד ביה"ס הטכני של חיל האוויר קורס טכנולוגי והוסמך כאלקטרונאי תעופתי. הוא שירת בבמצ"א 108 שבצריפין. שם בתפקידו הוכיח כישורים טכנולוגיים ואישיים ברמה גבוהה, חברו ליחידה אלי ברק מספר: "לאחר מותו, אף אחד לא הצליח למלא את מקומו של גדעון בתפקיד".
גדעון שאף להיות קצין, הוא ביקש לצאת לקורס קצינים, מפקדיו סירבו לאשר לו בתחילה משום נחיצותו בתפקידו אך גדעון סירב לוותר. מפקד במצ"א 108 סא"ל עוזי גרנות כותב בשאלון המועמדות לקורס הקצינים: "למרות שגדליהו נחוץ מאוד ביחידה בתפקידו אני מאחל לו הצלחה בקורס הקצינים", בהמשך הוא מתארו: "חייל בעל כושר פיקוד גבוה, החלטי ועקבי".
התשובה לגבי זימונו לקורס בוששה לבוא וגדעון בנחישותו ומחשש שיאחר את מועד הקורס לחץ שוב על מנת לצאת לקורס. מפקדו כותב במכתב השני: "אבקשכם זירוז על מנת שהחייל לא יאחר את מועד הקורס".
ואכן גדליהו התקבל לקורס, הוא עבר בהצלחה רבה את כל שלביו. בביקוריו בבית הרבה לספר על תוכניותיו לעתיד כקצין בצה"ל, זאת הייתה משאת נפשו. חבריו לקורס כתבו עליו לאחר נפילתו: "בפלוגה היה סתם עוד צוער, אך לאלה שהכירוהו היה הרבה יותר. תמיד השרה רוח טובה, ושם יד כשצריך לעזרה".
בתאריך 26/7/78 התקיים תרגיל הסיום של הקורס. גדעון נהרג בתאונת אימונים בתרגיל זה: הוטמן מטען אמונל לשם פיצוץ יעד, שאליו היו אמורים להסתער גדעון ושני צוערים נוספים. אחד ממפקדי הקורס ביצע "ביום אויב" שלא במועד וזרק חזיז. מפקדו של גדעון חשב שפיצוץ החזיז הוא פיצוץ המטען והורה להם להסתער לכוון היעד, גדעון ושני הצוערים הנוספים הסתערו לכיוון היעד והטעות הטראגית של המפקד עלתה לגדעון בחייו. מיד כששכבו ליד היעד, התפוצץ מטען האמונל. גדעון נפצע אנושות, לאחר כשעתיים הוא פונה במסוק לביה"ח סורוקה, אך שם נפטר מפצעיו. משפחתו קיבלה את הידיעה המרה על נפילתו למחרת בבוקר. שאיפת חייו של גדעון הייתה כאמור להיות קצין בצבא, הוא הספיק לשרת רק יומיים בשירות קבע ואז נהרג. לאחר מותו הוא קיבל את דרגות הקצונה.
ראש אכ"א האלוף ורדי כותב בתעודת הוקרה וכבוד שקיבל גדעון לאחר מותו: "סג"מ גדליהו נחום ז"ל אשר נפל בעת מילוי תפקידו בצה"ל שירת בשירות הקבע בצה"ל. הוא ראה את שירותו בשליחות ונשאו במסירות ובאהבה, נכון ומסור תמיד, הקדיש עצמו להגברת כוחו של צה"ל ולטיפוח רוחו, כאשר טובת המדינה לנגד עיניו".
ואכן כזה היה גדעון, מעבר למילים הגבוהות, הוא עשה הכול באהבה ובמסירות ואין קץ למען כולם: משפחתו, חבריו וחבריו לנשק. נפילתו היא אבידה קשה לכולם, במיוחד למשפחתו - הוריו, אחיו ואחיותיו שמתגעגעים אליו יום יום וחשים בחסרונו. הצער והיגון על נפילתו מתעצמים ומתחדדים כאשר נזכרים שנפילתו הייתה לשווא, מוות טראגי שניתן היה למנוע.
זכרו נצור ושמור בליבנו לעד!