בן זינה ושלמה. נולד ביום ח' באדר א' תשל"ו (9.2.1976) בנווה עוז, בן אמצעי למשפחה בת שלושה ילדים, דור שמיני בארץ. עמרי למד בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון "בן גוריון" בנווה עוז. היה נער אינטליגנטי, כן וישר, מלא שמחת חיים והומור. הוא הרבה לעסוק בסוגי ספורט שונים, אהב לבלות בים ובבריכה, שמח על כל הזדמנות לטייל והרבה לטייל בעולם, אך יותר מכל, היה לבו נתון לסוסים ולרכיבה. החברות היתה, לדידו, ערך עליון. מסור ונאמן היה לידידיו הרבים, רגיש ונכון לסייע, היה הרוח החיה בכל מפגש חברתי והקדיש הרבה מזמנו למשפחתו.
עמרי חלם מנעוריו להתגייס ליחידה קרבית, אך לאכזבתו הרבה הדבר לא התאפשר, ובמרץ 1995 גויס ושובץ למשטרה הצבאית. לאחר סיום קורס מ"כים, נשלח להדריך טירונים בטירונות כלל-צה"לית, דבר שסייע לחיזוק תדמיתו, שהיתה מאוד "דלוקה" על הצבא. הוא היה בעל גישה רצינית ומוטיבציה גבוהה וביצע את תפקידו לשביעות רצונם של מפקדיו.
עמרי נפל בעת שירותו, ביום כ"ד בכסלו תשנ"ו (17.12.1995). בן תשע עשרה ועשרה חודשים היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחדרה. השאיר אחריו הורים, אחות בוגרת - מאיה, ואחות צעירה - הדר. אביו, שלמה, נפטר שנתיים לאחר נפילתו, ממחלה ארוכה וקשה. מחלת האב השפיעה מאוד על עמרי.
בני המשפחה כתבו: "עמרי הלך מאתנו והשאיר משפחה כואבת, שבורה וממאנת להינחם על הדרך בה בחר. הוא חסר לנו כל רגע ורגע מחיינו".