לא איש קרבות היה. במשך חייו הקצרים לא היו המאבק והתחרות האלימה מקובלים עליו. העדיף והקפיד לנהוג בדרכי נועם, בבת שחוק, על פי צווי מצפונו. צנוע היה. נחבא אל הכלים, שקוע בעולמו הפנימי אשר נסתר היה מאתנו, ואך שמץ ממנו זכינו לגלות מקטעי כתבים שראו אור רק לאחר נפילתו. אין לדעת אם צו הגורל הוא, או אולי שחוק הגורל כי דוקא הוא, שרחק מגנוני הצבאיות וסלד מבטויי אלימות, דוקא הוא נקלע אל היחידה הקרבית הקשה המחוספסת והקשוחה - חטיבת גולני. העולם הזר המוזר של חיי הצבא העמיד בפניו אתגר, בהיותו שונה ומנוגד לכל מה שאפיין את דרך חייו עד לאותה עת, אתגר אשר עמד בו.
אנו, אשר ליוינו אותו בשנות התבגרותו ובעבור התלבטויותיו, כמעט ולא זכינו לראותו בבגרותו, באישיותו המגובשת והמעוצבת. ואולי בעצם נפילתו נתגלו בו כל מרכיבי אשיותו כפי שהוצבה בחייו הקצרים: האנושיות, ההקרבה, הרצון לעזור, יחד עם ההעזה וההתגברות על מכשול הפחד. בעיצומו של הקרב המר לכיבוש תל-פאחר, בהחלצו לעזרת מפקד מחלקתו הפצוע, נפגע בנכם הוא ואיננו.