קראנו לו פשוט
מוטי.
ומוטי היה מושג אצלנו.
וכעת,
כשהשם נתון במסגרת,
בה כתוב
"מרדכי יהודה" -
מהרהרים בו ובשמו.
"ומרדכי לא יכרע
ולא ישתחוה"
כשהיו כולם עושים דבר מה,
ומוטי
לא כך גרס,
נישאר עומד איתן,
לא נסחף.
מרדכי דור אסתר -
העמידה על תפקידה,
על חובה לעם.
ובמעשה זה שונה לחלוטין
מהלך העינינים.
אף מוטי
לא היסס להעמיד מי מאיתנו.
על מקומו
היה הוא בעל סגולה
להוכיח חבר
ותמיד יפה כל כך
וכך הטיב
לשפר כל מצב ביש.
הכל אצלנו ידעו
כי מוטי
"דורש טוב לעמו"
וכיון שכל אחד
כך חש,
היה הוא כמרדכי
"רצוי לרוב אחיו"
ומיוחד בכך
שדוקא הוא
קשר קשרים עם כל אחד.
"גור אריה יהודה"
הראשון בחבורה
היה מוטי,
החלוץ, ראשון בביצוע
כל דבר,
וכולם בעקבותיו.
כשהיינו חסרי אונים
ידענו
כי "לא יסור שבט
מיהודה".
היינו איתו ימים רבים
מלאים
וכך, מתוך שאנו פועלים,
לא תמיד חשבנו
על משמעות דברים
רבים.
עתה,
כשמרגישים כל-כך בחסרונו
ומהרהרים,
עומדים אנו על אי-המקריות
של שמו
"... אתה יודוך אחיך"
חנה