מוטי אחי -
איך עליך אכתוב
דבר הספד ומכאוב,
אבל איך לא לכתוב
גם אם חד הכאב,
ונינעץ חוד העט
כמו מחט בלב
בכל מילה הניכתבת עבר.
אך צריך להזכיר את דמותך
המצוה לנו - חיו!
ומצוה גם:
עיבדו ולימדו, ואהבו
והכל בחיוך
ועם דבר ליצנות.
לא כולם היודעים
את הצד השמח,
שליוה את כל רצינות צעדיך
וגם את שביעות הרצון השותפה
לשאיפות הגשמה וחיפוש דרכך.
זה הצד המנחם,
זה הצד התומך במעידת צעדינו,
זה הצד האומר: המשיכו בדרך,
כי היא היחידה, הנכונה.
בלהה.