מדברי אמו:
"... ביקורו האחרון, בראש השנה, היה שונה משני הביקורים הקודמים: ראיתי לפני אדם בעל הבנה, מדבר אלי בשפה אחרת, לא ממהר סבלני יותר, מסתכל בתנועותי ומעשי ומתעמק יותר בדרך חיינו. התחיל מנתח את הדברים שעברו עלינו ותמיד האשים את סדרי חיינו. הסברתי לו והתרגשנו שנינו. העיקר - טען - שלא קיבל מספיק חינוך חברתי. הבנתי, שהוא מתכוון לביה"ס בו בילה 6 שנים ולא היו לו חברים. שנינו החלטנו לא להזכיר זאת יותר, כי הדבר גרם לשנינו עגמת נפש.
מהר מאוד עברו 10 ימי החופש, יום רודף יום. גם האסון המחריד של חברו מכרכור השפיע עליו קשה. ביקשתיו שישאר עוד כמה ימים בבית, אך לא הסכים. משמעת החברה הכריעה, למרות שרצונו היה להישאר. לא השתדלתי להשפיע עליו אחר האשמותיו, רק השתדלתי להתפנות מהעבודה כדי להיות בחברתו.
ביום ב' לקחתי חופש, בישלתי ארוחת צהריים ואכלנו יחד. זה היה יום מיוחד אצלי, כי מיום שאבנר יצא להכשרה נכנסתי לעבודה אחראית וביתי היה לי רק חדר מנוחה. אותו יום סידר אבנר כמה דברים נחוצים בנגריה, חזר וסיפר לי איך כל דבר הסתדר ואני הייתי מאושרת.
רעד עבר בי בחשבי על פרידתנו. הבטיח להיות תכופות בבית לרגל תפקידו החדש. הוא קבע את נסיעתו למחרת בבוקר - ערב יום הכיפורים. השתחררתי לעוד שעתיים מהעבודה. אבנר לא מיהר לקוםו אני לא נחפזתי לעבודה. קמתי כרגיל ועמדתי מרחוק לראות את אבנר בשנתו. לא הייתי מתעייפת לעמוד אפילו שעות... הכינותי ארוחת בוקר לפי טעמו. אבנר ישב לאכול ובידו ספר. רצה מאוד לגמור את קריאתו, אך שעת נסיעתו מתקרבת. זירזתי אותו, תיכף הפסיק והתחיל להתכונן לדרך. בכל זאת העזתי לומר: "אולי תישאר עד אחרי יום הכיפורים?" ענני: "חדלי אמא, אני כמו חייל מוכרח לבוא בשעה הקבועה" שתקתי והתכוננתי לצאת לעבודה. חשבתי שנצא יחד וניפרד בדרך, אך לא, הוא עמד ללכת בדרך האחורית הקצרה.
הפרידה היתה קשה גם לי וגם לו. לא אשכח את מבטו האחרון עלי. הושיט לי יד, אמר שלום - ודמעות חנקו את גרוני. לא יכולתי לענות. כעסתי על עצמי: למה אני היום כזו, למה אחרת מאשר בפעמים הקודמות. תמיד ליויתיו ב"שלום" ובבת צחוק וביקשתיו לכתוב - וזה הכל. התחלתי לעודד את עצמי, הרי הוא נוסע רק לאשדות, לא למקום סכנה, או לחו"ל, אך לבי אמר לי שזוהי הפעם האחרונה ולי נשאר הרושם שגם בלבו חש משהו לא מובן. זו היתה פרידתנו לעולם..."
מתוך הספר "מצבות על דרך". קטעים הספר נמצאים בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח