ידיעות על הפעולה נשלחו במהירות לארה"ב שהביעה תמיכה במבצע, בשעת לילה מאוחרת הגיעה הידיעה אל שר החוץ הגרמני שצהל משמחה, עיתונים בוושינגטון, בואנוס איירס, טוקיו, סידני ובון החלו בפרסום הידיעה. הודעה רשמית הוכנה לדובר צה"ל. בנמל התעופה המתינו משפחות החטופים ליקיריהם. האושר עלה על גדותיו. 53 דקות באנטבה הפכו 3 מיליון ישראלים לקהל חוגגים:
"מאוחר יותר החלו להגיע האישורים הרשמיים ופרצה היסטריה המונית על גלי האתר. התחלתי להבין את משמעות המבצע עבור עם ישראל... מיד עם נחיתתנו התנפלו עלינו מאות קצינים וחיילי ח"א וכמעט חנקו אותנו בחיבוקים. נשיקות ואיחולים... כל מה שעניין אותי היה להניח את ראשי על הכר ולישון" (סא"ל י').
רק בשורה עגומה העיבה על האושר - מותו של סא"ל יהונתן נתניהו. שתי גופות הנוסעים הובאו למנוחת עולמים. פסקו כהן, שנפצע מיריית כדור, מת מפצעיו.