בן שייטל וחיים-שלמה, נולד ביום כ"ח בשבט תרפ"ח (19.2.1928) בפתח תקווה, מצאצאי מייסדי המושבה. סיים את בית-הספר "נצח ישראל" והמשיך ללמוד בגימנסיה "אחד-העם".
בעודו נער קטן הצטרף לבית"ר ואחר-כך גם לאצ"ל ומילא את כל התפקידים שהוטלו עליו. בהיותו בן 15 נתפס בראשונה והובא למשטרה בגלל הדבקת כרוזים. בחקירה עמד איתן בהכחשתו ולבסוף הוצא לחופשי.
בשעת החיפוש הגדול בפתח תקווה נעצר גם הוא ואחרי מעצר שלושה ימים בכלא יפו נשלח הביתה וחויב להימצא בביתו
משקיעת החמה ועד לזריחתה ולהתייצב יום-יום במשטרה.
בתקופת "תנועת המרי" שבה פעלו שלוש תנועות המחתרת ביחד, אחרי פיצוץ מלון "המלך דוד", היה עצור כ5- חודשים במחנה לטרון ושוב שוחרר בתנאי מעצר-בית. באותה תקופה שירת את המחתרת בתחומי יכולתו ובשעות הפנאי ואחרי שסיים את לימודיו עבד לעזרת משפחתו.
היה בעל חוש הומור וחביב על מכריו ועל חבריו במחתרת. משעזבו הבריטים את האזור לפני שפינו כליל את הארץ, התמסר כולו למלחמת שחרור המולדת ולהגנתה. הוא עבר קורס מפקדים וסיימו בהצטיינות, ואחר-כך עבד גם בהדרכה ונתחבב על חניכיו.
כינויו במחתרת היה: ראש-קבוצה אבינדב. כשיצאו אנשי אצ"ל להתקפה על שכונת מנשיה, בצפון יפו, הופקד כאחראי לאחד הבסיסים. להפצרותיו צורף ליחידות הלוחמות, בתפקיד מקלען "ברן" במשוריין.
כשיצא מהבית לגיוס מלא אמר לאמו: "...חדלי-נא לאהבני, חייל אני ועלול לא לחזור, תקופה קשה מאוד לפנינו..." בפגישתו בשטח הכבוש במנשיה עם אחד מבני משפחתו הביע את רגשי אושרו על השתתפותו במבצע.
ביום הרביעי לקרבות, י"ט בניסן תש"ח (28.4.1948), כשהמשוריין שלו הסתער על עמדת אויב, בא לקראתו טנק בריטי ופגע בו מתותח נגד-טנקים. הפגז הראשון פצע אותו ברגלו והשני שם קץ לחייו.
הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בפתח תקווה.