מנחם בגין (1992-1913), נולד בבריסק, פולין, אז הקיסרות הרוסית. כיהן כנציב בית"ר בפולין. בראשית מלחמת העולם השנייה נכלא במחנה -מעצר סובייטי בצפון סיביר. עם שחרורו התגייס לצבא פולני, שהוקם בבריה"מ. ב- 1942 הגיע ארצה כחייל. לאחר שחרורו מהצבא, בסוף 1943, מונה למפקד הארגון הצבאי הלאומי.
ב-1 בפברואר 1944 (ז' בשבט תש"ד) הכריז בגין, בשם מפקדת האצ"ל, על מרד בשלטון הבריטי. עמד בראש המאבק עד להקמת מדינת ישראל. בשנות המחתרת אימץ לעצמו בגין זהויות שונות. הבריטים השקיעו לשווא מאמצים רבים בנסיונות לשים ידם עליו. בין השאר הם הציעו פרס בסך 5,000 ליש"ט - סכום-עתק באותם ימים - על ראשו.
תחת פיקודו ניהל הארגון מלחמה חסרת פשרות בשלטון הבריטי, שזכתה להישגים גדולים בשל עוצמת המבצעים, כושר הלחימה וגילויי ההקרבה של חברי הארגון.
לאורך תקופת כהונתו כמפקד האצ"ל נימנו חברי המפקדה העליונה : אריה בן-אליעזר, דוד גרוסברד, דוד טהורי, שמואל כץ, ירוחם (איתן) לבני,שלמה לוי, חיים (אברהם) לנדאו, אליהו לנקין, יעקב מרידור, בצלאל עמיצור, יעקב עמרמי, עמיחי (גדעון) פאגלין, יעקב (אלי) תבין.
לאחר פירוק אצ"ל ומיזוגו בצה"ל, הקים בגין את תנועת החרות ועמד בראשה. מאז 1965 עמד בראש גח"ל (גוש תנועת החרות - המפלגה הליברלית בישראל) והליכוד. ב-1977 נבחר לראש הממשלה וכשר הביטחון (1981-1980) עד למועד התפטרותו ופרישתו מהחיים הפוליטיים בספטמבר 1983.
נפטר ביום ד' באדר תשנ"ב (9 במרס 1992) ונטמן לצד רעייתו עליזה סמוך לקברם של עולי הגרדום מאיר פיינשטין (אצ"ל) ומשה ברזני (לח"י) בהר הזיתים, בירושלים.