אלבום תמונות
לאחר עשרת ימי הקרבות באה הפוגה ממושכת
בכל חזיתות המלחמה. אולם גם במשך ימים אלה
לא נפסקה המערכה לשיבוש פעולות הרכש של
האויב בחו"ל. המטרה המרכזית היתה תפיסת ציוד
לחימה שנרכש על-ידי האויב והבאתו ארצה. בתום
תקופת הפוגה זו הגיע לסיומו ניסיון דראמתי
ממושך ללכידת אחד ממשלוחי הנשק הגדולים
שהיו מיועדים לכוחות הערביים בארץ-ישראל.
מיבצע זה, שנודע בכינויו מיבצע "שלל" או
"השודד", זכה להדים רבים בארץ ובחו"ל. המיבצע
הקיף סידרה של שלוש פעולות: "שלל" 1, 2, ו-3 -
שנערכו בזמנים שונים נגד אותו מיטען נשק,
שנרכש על-ידי הערבים בצ'כוסלובקיה ובסופו של
דבר נפל לידינו.
עולה הראשונה, "שלל 1", היתה פעולת
החיפוש בים אחר הספינה האיטלקית "לינו", אשר
יצאה במרס 1948 מנמל יוגוסלבי, כשהיא טעונה
נשק ותחמושת, שנועדו לפריקה בנמל ביירות.
פעולת המנע נגד רכש זה הוטלה על הגדוד הרביעי
של הפלמ"ח, אשר הפלוגה הימית היתה חלק ממנו.
בליל ה-2 באפריל יצאה האונייה "דרום-אפריקה"
לכיוון רודוס, כשעל סיפונה 25 לוחמים. הספינה
שוטטה באיזור שבו היתה "לינו" אמורה לעבור,
ולאחר שלושה ימים נצטוותה לחזור לקיסריה.
שלא כצפוי התברר, כי הספינה האיטלקית נכנסה
בדרכה לנמל בארי שבאיטליה מסיבות בלתי
צפויות, ועגנה שם. הידיעה על ספינת הרכש "לינו"
הגיעה גם לאוזני אנשי הרכש ו"המוסד לעלייה"
באיטליה, אשר אף הם החליטו לפעול נגדה מיד.
בתחילה היתה כוונה לתקוף אותה מן האוויר
על-ידי מטוס תובלה, אך כניסתה לנמל בארי
שינתה את התוכנית, והוחלט לפגוע בה בעגינתה
בנמל. כעבור ימים ספורים, בלילה שבין ה-9 ל-10
באפריל, בוצעה הפעולה. מבצעיה, יוסף דרור ובני
קרביץ, הצמידו מוקש ימי מתחת לחרטום ה"לינו",
ובהתפוצצות טבעה הספינה ("שלל 2"). אך גם
טיבוע זה לא חיסל סופית את פרשת הנשק.
הממשלה האיטלקית החליטה לעזור בהצלת
הנשק, ולאחר משייתו התקינו אותו שלטונות
הצבא האיטלקיים לשימוש מחודש. מטעם הליגה
הערבית נשלח לאיטליה הקולונל הסורי, מרדאם
ביי, כדי לטפל בהעברת הנשק המוצל למצרים.
לביצוע משימה זו היו לערבים שתי תוכניות. אחת
מהן דיברה על משלוח הנשק על גבי ספינה
איטלקית מנמל בארי למצרים. כדי לסכל אפשרות
כזאת, הציע דוד בן-חורין תוכנית פעולה, וביצועה
הוטלה עליו. הוא החליט "להתפלח" לספינה
האיטלקית כאיש צוות-ים ולכוונה ארצה יחד עם
עוד שני איטלקים משתפי פעולה. אך תעודותיו של
דוד לא סודרו, ועל כן החליט לרכוש ספינת-דיג,
להשתלט על הספינה בעזרת חברו, עובד שדה,
ולהובילה ארצה.
האחראים לפעולה היו מסופקים אם אפשר להוציא
את התוכנית לפועל, אך דוד בן חורין התעקש,
ולבסוף אושרה התוכנית ("שלל 3").
דוד ועובד יצאו לים בספינת דייגים כדי לארוב
לספינה האיטלקית "ארג'ירו". דוד ועובד הצליחו
להגיע אל האונייה, טיפסו עליה והזדהו כקציני צי
איטלקיים, שמטרתם לדאוג לכך, שהנש יגיע לתעודתו.
תחפושת המדים והנשק של השניים לא
הותירו ספק בלב צוות האונייה, והפיקוד הועבר
לידי "קציני הצי". השניים יצרו קשר עם הארץ,
ובסביבות כרתים הופיעו לפתע שתי אוניות קרב
ישראליות, "וודג'ווד" ו"הגנה". דוד ועובד הסבירו
לצוות ההמום והנפחד כי יש להיכנע, כיוון שהאויב
גילה אותם. מלחי אוניות הקרב ביצעו השתלטות
מבוימת ושיחקו את תפקיד ה"פיראט", בדיוק כמו
שחזו זאת בשעתו על בשרם מידי הבריטים.
שני ה"קצינים" הופרדו מיד מהצוות ו"נלקחולחקירה". בערב ה-26 באוגוסט הסתיימה העברת
הנשק לאוניות חיל הים. אח"י "וודג'ווד" נגחה
בחרטום ה"ארג'ירו", עד שזו טבעה, וב-29
באוגוסט הגיעו לנמל חיפה האוניות נושאות
הנשק, שפורק מעל "ארג'ירו".
להצלתת מיבצע "שודד" נודעה תשיבות צבאית
עליונה לגבי המערכה כולה. הכוח היהודי, שהיה
שרוי במצוקת נשק ותחמושת, קיבל לפתע תגבורת
לא צפויה של כ-8000 רובים, 8 מיליון כדורים
וחומר-נפץ. מצבו של הכוח היהודי יכול היה להיות
קשה, לו היה נשק זה מגיע לידי הערבים. רובי
השלל הופעלו בהצלחה על-ידי חיילי צה"ל
בקרבות שונים וסייעו במערכה נגד הערבים.
לפעולה היו הדים גם ברחבי ארצות ערב, והקולונל
האחראי למשלוח הנשק מאיטליה, מרדאם ביי,
הוצא להורג.