אתרי הנצחה

אלבום תמונות

תוכנית המבצע המקפת ביותר שתוכננה עד אז מפקדת ה"הגנה" בחיפה נקראה "מספריים". היא לא תאמה עוד את המצב שנתהווה, כיוון שהנחת היסוד שעמדה בפני מתכנניה היתה שיש להביא בחשבון הימצאות כוחות בריטיים בעיר. למרות זאת, ניתן היה לנצל חלקים מתוכה, כיוון שחלק מהיחידות עשו הכנות לכיבוש יעדים שלא השתנו. עיקרי התוכנית המחודשת היו:
א. פריצה במגמה ליצור קשר בין כוחות החי"ש שבהדר-הכרמל ובין כוחות הפלמ"ח שבעיר התחתית ובנמל, על-ידי לחץ מתואם משני הכיוונים לאורך רחוב הבורג' (כיום רחוב מעלה השחרור). תוך מהלך הקרב היו הכוחות צריכים להשתלט על בנייני הממשל שנעזבו, ושהיו יעדי מפתח מבחינה צבאית (בית מושל המחוז, מרכזת הטלפונים, ו"בית חורי" - שבו שכנו משרדי הנהלת הרכבת).
ב. פריצה במגמה ליצור קשר בין הכוחות שבהדר ובין הכוחות שמעבר לגשר רושמיה, על-ידי כיבוש חליסה ולחץ לאורך כביש רושמיה.
ג. במקביל לפעולות הפריצה - הפעלת כל העמדות שבקו במגמת ריתוק והטעיה, (את צירי ההתקדמות והיעדים ראה במפה המצורפת).
הגשמת התוכנית היתה מחד-גיסא מביאה ליצירת רציפות בשטחים המוחזקים על-ידי ה"הגנה", ומאידך-גיסא גוזרת את השטח הערבי לשלושה גזרים: ואדי ניסנאס, ואדי סליב, כן. רושמיה וחליסה. בשלב שני הוטל על הכוחות לבודד כל חלק ערבי ולהכניעו.
הכוחות שהוקצו למבצע כללו 5 פלוגות חי"ש מחטיבת "כרמלי", יחידות הפלמ"ח שבעיר התחתית, כוחות חי"מ וסיוע. כוחות החי"ש והפלמ"ח נועדו לבצע את הפריצה בצירים שונים, וכוחות החי"ש להחזיק בקווים שבין צירי הפריצה, ותוך כדי המתקפה לנצל את ההצלחה ולקדם את הקו המוחזק. הסיוע כלל מרגמות 81 מ"מ, ולראשונה בחיפה מרגמות "דוידקה".

מתוך הספר "בעקבות לוחמים"
מאת ההיסטוריון אריה יצחקי.