משה טמפלהוף ז"ל

קורות חיים

בן יואל וחיה-שרה. נולד ב-2.8.1927 בדנציג. בן שנה נתיתם מאביו. בן 6 התחיל ללמוד בבית-ספר עירוני גרמני, סבל מרדיפות אנטישמיות וכעבור שנה הועבר לבית-ספר יהודי. אחר-כך הצטרף לתנועת "המכבי הצעיר", ובבית-הספר ובתנועה נתחנך ברוח הציונות ושאף לעלות ארצה כחלוץ. ב-1940 העפיל ארצה באניה "אטלנטיק" וביחד עם נוסעיה הוגלה למאוריציוס. האמין שסוף-סוף יחזרו ויגיעו לארץ והתחיל לעסוק בהכשרה מקצועית לקראת עתידו במולדת. מילא תפקיד ראש-קבוצה בגדוד צופים במחנה והיה פעיל בתנועה הציונית של התושבים היהודים באי. כשנתקבלו מהמעפילים הגולים מתנדבים לבריגדה העברית התנדב גם הוא, אך בגלל גילו הצעיר (בן 17) לא נתקבל. על כל פנים נתכבד מטעם הציונים והצופים למסור את הדגל הלאומי למתנדבים לפני הפלגתם מהאי. גם בהגיעו ארצה ב-1945, עם גולי מאוריציוס שהורשו לחזור, נשא את הדגל וירד ראשון מהאניה לנמל חיפה. עבד בעבודות שונות, נשא את קשיי הסתגלות באומץ ובאמונה בעתיד והיה אומר: "החלוצים הראשונים עבדו בתנאים קשים פי כמה והפכו מדבר לערים ולכפרים; עלינו להמשיך ולבנות ולהשלים מה שהם התחילו". אחר-כך נתקבל לעבודה קבועה בבית-החרושת ליציקה "סדן" והיה פעיל ב"הגנה" וב"הפועל" פתח-תקוה.

ב- 17.2.1948 התגייס לצבא ההגנה ושירת באחד הגדודים שבחטיבת "אלכסנדרוני". "עתה נראה להם שהננו עם היודע להגן על חירותו" - אמר בצאתו מהבית לשירות. גאוותו הלאומית על שירותו בצבא ישראל התמידה גם לאחר שנתנסה במשימות קשות ומסוכנות ודעתו היתה כי "להם יש נשק ואנשים הרבה, אבל לנו יש אמונה ונאמנות לחירות העם והמולדת".

משה נפצע קשה בכיבוש טנטורה ואחרי יומיים, ב-26.5.1948, מת בבית-החולים ביילינסון. בו ביום הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בנחלת-יצחק.