טוראי דוד "דודי" חסין ז"ל

קורות חיים

בן אלכסנדר ובלהה. נולד ביום ח' בניסן תרפ"ח (29.3.1928) בחיפה למשפחה מעורה בישוב החלוצי והוא גדל ברוח זו מילדותו.

סיים את לימודיו בבית-הספר הריאלי בחיפה. מגיל צעיר ניכר היה שהוא בעל מחשבה מעמיקה ועצמאית. התעניין מאד במדעי-הטבע. מגיל 10 השתייך לתנועת "הצופים". היה למדריך מוכשר ובעל השפעה. התעניין בשאלות חברה ומדינה, הגה בשאלות תנועת הפועלים והגשמת השויון בחיים. עזב את תנועת "הצופים" מתוך שאיפה לחלוציות והגשמתה, והצטרף לתנועת "הנוער העובד".

התמסר לפעולה תרבותית וארגונית והיה עד מהרה לאחד מעמודי-התווך של התנועה. היה פעיל ב"הגנה" משנות נעוריו המוקדמות. החל באימוניו במסגרת חג"ם וגדנ"ע. בשנת 1946, בסיימו את בחינות-הבגרות, יצא להכשרה מגויסת של הפלמ"ח. עם קבוצת "עמל" שהיה בין מיסדיה הלך לאשדות-יעקב. שם התכוננו לקראת התישבות אגב מילוי תפקידי הגנה. בשעות הפנאי השתלם בביולוגיה ובביוכימיה. כמו כן הקדיש מזמנו לעבודה ציבורית בתוך הכשרתו. אפיו נתחשל שם והוא הוכר כ"מנהיג לא מוכתר" בחברה. מפקדיו ומדריכיו במקום הגדירו את אישיותו: "רציני, ישר, אחראי, שוקד ומתמיד, נכון לכל קריאה, מתפרץ ראשון, חלוץ סוחף עמו את חבריו, עד לכל המתרחש בארץ ונענה בכל נפשו". בתקופת המאבק השתתף בפעולות ה"הגנה" נגד שלטון המנדט, בהפגנות, בהעלאת מעפילים ובעזרה להם.

מיד עם הכרזת או"ם, עוד בסתיו 1947, נזעק להגנת הגליל. השתתף בכיבוש סאסא ובהגנה על עין-זיתים, צפת וסביבתה - במסגרת חטיבת יפתח - פלמ"ח.

בתקופת היותו בעין זיתים - המנותקת והעומדת על נפשה בכוחות עצמה - ניקשר למקום ולאנשיו, אף כי קשים היו התנאים שם. המשלטים מסביב היו בידי האויב, עליהם ישב בטוחות וניסה להפיל את הנקודה על ידי צליפות תמידיות. מסוכן היה לצאת מגדר המשק, אף שגם בתוכו רבו הנפגעים. היה דרוש כח, כח להאמין, לסבול, לעמוד. ודוד היה הסמל של כח זה. תמיד צוהל, שמח, אינו מרשה לעצמו ולאחרים להראות אף סימן של דיכאון.

כשהוצע לו תפקיד אחראי בארגון השיירות לירושלים לא רצה לעזוב את המקום והתבטא אז, כי "אינו יכול לעזבם כי הוא מרגיש שהמערכה כאן תהיה קשה". הוא עבד בביצור המקום, בשירות הקשר וכגשש. היה תמיד ראשון לכיתתו וכך נפל בהגנת המקום ביום 4.4.1948. הובא למנוחת עולמים בבית-הקברות בצפת ב- 8.4.1948.

שעה קלה לפני שפגע בו הכדור מאותו משלט, אמר בחיוך:" מה האסון חבריא, מוטב שנשב ונשיר מעט" ואולי היה זה הצו לנשארים, הצו של למרות הכל ועל אף הכל... לשיר לנצח!"